בית הקברות פונטנלה (Cimitero delle Fontanelle) הוא מערת עצמות עצומה החצובה בגבעת טוף ברובע סניטה בנאפולי, ובה שרידיהם של עשרות אלפי מתי מגפות ועוני. הכניסה כרוכה בהרשמה מראש דרך האתר הרשמי ובתשלום סמלי של כמה אירו, האתר סגור יום אחד בשבוע, והביקור אורך 30-60 דקות. זהו אתר קבורה פעיל מבחינה רגשית ודתית - מגיעים בשקט ובכבוד.

אין עוד מקום כזה באירופה. לא קטקומבה נוצרית מסודרת, לא כנסיית עצמות מעוצבת כמו בצ'כיה או בפורטוגל - אלא מערה גולמית שבה נערמו במשך מאות שנים עצמותיהם של העניים והאנונימיים של נאפולי, אלה שלא היה להם כסף לקבר. ומה שהופך את פונטנלה למרתק באמת הוא לא המוות אלא החיים: הנשים של רובע סניטה שירדו למערה, אימצו גולגולות אנונימיות, ניקו אותן, קישטו אותן והתפללו אליהן - עד שהכנסייה החליטה שזה הרחיק לכת ואסרה את הפולחן כולו.

המקום עבר בעשורים האחרונים גלגולים של סגירות ופתיחות, ולאחר תקופת סגירה ממושכת הוא שוב פתוח למבקרים במתכונת מוסדרת עם הרשמה מראש. שווה להגיע אליו כחלק מיום שלם בסניטה, השכונה שהפכה מהרובע שהזהירו ממנו לאחת הפינות המסקרנות ביותר של נאפולי.

מה זה בעצם בית הקברות פונטנלה - ולמה הוא לא דומה לשום מקום אחר

השם פונטנלה - "מעיינות קטנים" באיטלקית - מגיע ממעיינות המים שזרמו פעם בגיא הזה בשולי העיר. במאות ה-16 וה-17 פעלו כאן מחצבות טוף, האבן הוולקנית הצהבהבה שממנה בנויה נאפולי כולה, והחללים העצומים שנותרו אחרי החציבה הפכו לפתרון קבורה זמין: מערה שגובהה מגיע בחלקים מסוימים ל-15 מטר ויותר, עמוקה ורחבה כמו אולם קתדרלה, בקצה ויה פונטנלה (Via Fontanelle) שברובע סניטה.

מערה בגודל של קתדרלה

הכניסה פנימה מפתיעה גם את מי שקרא הכול מראש. שלוש ספינות ענק חצובות בסלע נמתחות לעומק הגבעה, האור הטבעי חודר מפתחים גבוהים, ולאורך הקירות - ערימות מסודרות של עצמות ירך, מדפים של גולגולות, ארגזי עץ קטנים ומזבחות מאולתרים. האקוסטיקה עמומה, הטמפרטורה קבועה וקרירה, ולוקח כמה דקות לעכל את הממדים: זה לא חדר תצוגה, זה עמק קבורה שלם שנכנס לתוך הר.

כמה עצמות יש שם באמת

הספירות המקובלות מדברות על שרידים גלויים של כ-40 אלף בני אדם, אבל חוקרים מעריכים שלאורך הדורות הובאו לכאן שרידיהם של הרבה יותר - יש הערכות שמגיעות עד מאות אלפים, שכן רוב העצמות קבורות מתחת לרצפה הנוכחית, בשכבות של מטרים. הרוב המוחלט אנונימיים לחלוטין: קורבנות מגפות שנקברו בחיפזון, עניים שמשפחתם לא יכלה לשלם על קבר כנסייתי, ומתים שפונו מכנסיות העיר כשאלה התמלאו. בנאפולי קוראים לגולגולות האלה בחיבה "קאפוצ'לה" (capuzzelle) - "ראשים קטנים" בניב המקומי, ומאחורי כל אחת מהן עומד אדם שאיש אינו יודע את שמו.

מגפות, עוני וכומר אחד עקשן - ההיסטוריה של המערה

ההיסטוריה של פונטנלה היא בעצם ההיסטוריה של האסונות הגדולים של נאפולי, שהייתה במאה ה-17 אחת הערים הצפופות באירופה - ומהעניות שבהן.

מגפת הדבר הגדולה

ב-1656 היכתה בנאפולי מגפת דבר שנחשבת לאחד האסונות הדמוגרפיים הקשים בתולדות אירופה: על פי ההערכות מתו כמחצית מתושבי העיר בתוך חודשים. מערכת הקבורה קרסה כליל, והמתים הובאו בעגלות אל מחוץ לחומות - אל מערות הטוף של גיא פונטנלה. אחריה הגיעו מגפות הכולרה של המאה ה-19, שהוסיפו עשרות אלפי מתים נוספים למערה. בין לבין שימשה המערה כאוסואריה כללית: בכל פעם שכנסייה בעיר פינתה את קריפטות הקבורה שלה, העצמות הישנות נדדו לפונטנלה.

שיטפון של עצמות

אירוע מכונן נוסף בזיכרון המקומי: שיטפונות עזים סחפו בשלב מסוים את תכולת המערה אל הרחובות, ועצמות ממש זרמו במורד הסמטאות של סניטה. עבור תושבי השכונה זו הייתה תזכורת בלתי נשכחת לכך שהם חיים פשוטו כמשמעו מעל עיר של מתים.

האב גאטנו ברבאטי והנשים של סניטה

ב-1872 נכנס לתמונה הכומר גאטנו ברבאטי (Gaetano Barbati), שהחליט שאי אפשר להשאיר את הכאוס. יחד עם נשות השכונה הוא ארגן מבצע אדיר של מיון: העצמות נוקו, סודרו בערימות לפי סוג - גולגולות לחוד, עצמות ירך לחוד - והונחו על מדפים ובארגזים. העבודה הזאת, שנמשכה שנים, היא שיצרה את המראה המסודר-מצמרר שרואים היום. והיא גם זו שהולידה, כמעט בטבעיות, את הפולחן שיהפוך את המקום לאגדה.

פולחן ה-anime pezzentelle - אימוץ גולגולות והאיסור של הכנסייה

הפולחן שנולד בפונטנלה נקרא בניב הנאפוליטני "אנימה פצנטלה" (anime pezzentelle) - "הנשמות העלובות" או "הנשמות הקבצניות": נשמותיהם של מתים אנונימיים שאין מי שיתפלל עליהן, ולכן הן לכודות בכור המצרף בלי סיכוי לגאולה.

איך עובד אימוץ של גולגולת

התהליך היה מסודר להפליא. אישה - כמעט תמיד אישה - הייתה בוחרת גולגולת, לרוב אחרי שהמת "התגלה" אליה בחלום וביקש טיפול. היא הייתה מנקה ומצחצחת אותה, מניחה אותה על מטפחת רקומה, מדליקה נרות, מביאה פרחים ומתפללת עליה כדי להקל על סבל הנשמה - וזה נקרא "רפרסקו" (refrisco), רענון והקלה לנשמה הצמאה. בתמורה ציפתה המאמצת לחסד: החלמה ממחלה, שידוך, זכייה במספרי לוטו שהמת יגלה בחלום. אם החסד הגיע - הגולגולת זכתה לשדרוג: קופסה מהודרת, כרית, לפעמים מבנה שיש קטן. אם לא - היו מחליפים אותה בגולגולת אחרת, בלי סנטימנטים. עד היום רואים במערה את הקופסאות, הנרות, המטבעות ופתקי הבקשות - חלקם ישנים בני דורות, חלקם מוברחים פנימה גם היום.

למה הכנסייה אסרה את הפולחן

הכנסייה הקתולית הביטה בפולחן הזה בחוסר נחת גובר: קשר ישיר עם המתים, עסקאות חסדים ומספרי לוטו - כל זה נראה לה קרוב מדי לעבודת אלילים. ב-1969 הכריע הארכיבישוף של נאפולי, הקרדינל קוראדו אורסי (Corrado Ursi), שהפולחן גלש לפטישיזם פגאני, והורה לסגור את המערה למאמינים. הפולחן דעך רשמית - אבל בסניטה יגידו לכם בחיוך שהוא מעולם לא נעלם באמת. המערה נותרה סגורה עשרות שנים, נפתחה מחדש לציבור אחרי שיקום הנדסי ולחץ עיקש של תושבי השכונה, ומאז היא נעה בין תקופות פתיחה לסגירות - עוד סיבה לבדוק את הסטטוס לפני שמגיעים.

הקפטן, הגולגולת המזיעה והכלה - הסיפורים המפורסמים

בתוך אלפי הגולגולות האנונימיות, כמה זכו לשם, לאגדה ולמעמד של קדושים עממיים. אלה התחנות שכולם מחפשים - ומדריך טוב יספר אותן הרבה יותר טוב מכל שלט.

גולגולת הקפטן - 'o Capitano

המפורסמת מכולן שוכנת בתיבת זכוכית משלה. האגדה הידועה מספרת על נערה שנהגה לטפל בגולגולת, וארוסה הציני לעג לפולחן ותחב מקל (ויש גרסאות בוטות יותר) לארובת העין. ביום חתונתם הופיע בין האורחים קצין זר במדים שאיש לא הזמין. כשהחתן שאל אותו מי הוא, ענה האורח: "אתה מכיר אותי היטב" - וכשהסיר את הכובע התגלתה גולגולת. החתן, לפי האגדה, מת במקום. מאז הקפטן נחשב למעין פטרון של המערה כולה, והנאפוליטנים פונים אליו עד היום בבקשות לעזרה.

דונה קונצ'טה - הגולגולת המזיעה

גולגולת מבריקה במיוחד, שנראית תמיד לחה - "a capa che suda", הראש המזיע, בניב המקומי. ההסבר המדעי מדבר על לחות וטוף, אבל האמונה העממית קובעת שהזיעה היא סבל הנשמות בכור המצרף, ושמי שנוגע בה ומרגיש לחות - בקשתו תתגשם.

לוצ'יה - פטרונית הכלות

גולגולת עטורת הינומה דהויה, שעל פי המסורת שייכת לכלה צעירה שמתה לפני נישואיה. כלות צעירות מסניטה נהגו להשאיר לידה פתקים ובקשות לנישואים מאושרים, ויש שעדיין עושות זאת. שלוש הגולגולות האלה הן שיעור מרוכז בדת העממית הנאפוליטנית: מוות ובדיחה, קדושה ומספרי לוטו, הכול ביחד ובלי סתירה.

ביקור בפונטנלה היום - הרשמה, שעות וכללי כבוד

וכאן החלק שחשוב לקרוא בעיון, כי פונטנלה אינו אתר שפשוט מגיעים אליו: המקום עבר בשנים האחרונות סגירות ממושכות ופתיחות מחדש, והמתכונת הנוכחית מוסדרת וקפדנית הרבה יותר מבעבר.

הרשמה מראש - חובה

במתכונת הנוכחית הכניסה מחייבת הזמנת משבצת זמן מראש דרך אתר ההזמנות הרשמי של האתר (cimiterodellefontanelle.it), במחיר סמלי של כמה אירו, ומספר הנכנסים בכל משבצת מוגבל. האתר פתוח רוב ימות השבוע משעות הבוקר ועד אחר הצהריים, עם יום סגירה שבועי קבוע ושעות ייעודיות לתפילה בלבד בחלק מהבקרים. הפרטים האלה משתנים מעת לעת - בדקו את האתר הרשמי יום-יומיים לפני, ואל תסתמכו על שעות שמופיעות במפות גוגל. מי שמגיע בלי הזמנה עלול למצוא שער נעול גם כשהאתר "פתוח".

זה אתר קבורה - לא אטרקציית אימה

נקודה שאי אפשר להדגיש מספיק: עבור תושבי סניטה זה מקום קדוש, ובחלק מהשעות מתקיימת בו תפילה של ממש. הכללים פשוטים: שקט מוחלט או דיבור בלחש, טלפון על שקט, בלי פלאש, בלי סלפי מחויך עם גולגולת, בלי לגעת בעצמות ובלי להזיז נרות ופתקים. לבוש צנוע סביר כמו בכנסייה. מי שמכבד את המקום מקבל בתמורה אחת החוויות העמוקות שיש לנאפולי להציע.

למי זה מתאים ולמי פחות

הביקור אינו "מפחיד" במובן ההוליוודי - אין פעלולים, רק שקט ועצמות - אבל הוא עוצמתי רגשית. משפחות עם ילדים קטנים כדאי שישקלו; ילדים מגיל בית ספר שמקבלים הסבר מקדים דווקא מתחברים. חשוב לדעת: מדובר במערה עם רצפה לא סלולה בחלקה - נעליים סגורות ונוחות הן חובה, והנגישות לעגלות ולכיסאות גלגלים חלקית - לברר מראש מול האתר הרשמי.

איך מגיעים ואיך משלבים עם רובע סניטה והקטקומבות

פונטנלה יושב בקצה העליון של סניטה, ודווקא זה יתרון: אפשר לבנות סביבו יום שלם באחת השכונות המסקרנות של נאפולי.

הדרך הקלה - מטרו לינייה 1 לתחנת מטרדיי

הדרך הנוחה ביותר היא קו המטרו 1 לתחנת מטרדיי (Materdei), ומשם כעשר דקות הליכה במורד הסמטאות בעקבות השילוט - ירידה נוחה בהרבה מטיפוס מכיוון לב סניטה. אפשרות שנייה: תחנת מוזאו (Museo) והליכה דרך הרובע כולו. כל הפרטים על כרטיסים ותדירויות בתחבורה הציבורית של נאפולי. מי ששוקל להגיע ברכב - עדיף לוותר: הסמטאות צרות, חניה אין, ובכלל נהיגה במרכז נאפולי היא אחת הטעויות הקלאסיות של מטיילים.

מסלול יום שלם בסניטה

שילוב מנצח: בוקר בפונטנלה (המשבצת הראשונה - השקטה ביותר), ומשם במורד הרובע אל ארמונות הבארוק המדהימים פאלאצו דלו ספניולו ופאלאצו סנפליצ'ה עם גרמי המדרגות המפורסמים, ציורי הענק על הקירות, והפסקת מתוק בפסטיצ'ריה פופלה - הביתן שהמציא את ה"פיוקו די נווה", לחמנייה במילוי קרם ריקוטה שאנשים חוצים את העיר בשבילה. מי שמעדיף הקשר וסיפורים - סיור רגלי מודרך בסניטה ובפונטנלה פותר גם את עניין ההזמנות וגם את האגדות שאין על השלטים.

הקטקומבות של סן גנארו וסן גאודיוזו

באותה גבעה ממש שוכנות הקטקומבות של סן גנארו - מערכת הקבורה הנוצרית הקדומה והמרשימה בדרום איטליה, עם פרסקאות מהמאות הראשונות לספירה - וזה ההשלמה המושלמת לפונטנלה: שם קבורה נוצרית מאורגנת של המאות הקדומות, כאן כאוס העוני של העת החדשה. כרטיס הסיור המודרך בקטקומבות של סן גנארו כולל בדרך כלל גם את הקטקומבות של סן גאודיוזו שמתחת לבזיליקת סנטה מריה דלה סניטה, בתוקף לתקופה ממושכת. למחזיקי קמפניה פאס יש לרוב הנחה על הקטקומבות - שווה לבדוק לפני שקונים כרטיס מלא.

טיפים מהשטח - מה שמטיילים באמת מספרים

כמה דברים שלומדים רק מדיווחי מטיילים בפורומים, בקבוצות ובביקורות - ולא מהאתר הרשמי:

מתי הכי שקט

• המשבצת הראשונה של הבוקר היא השקטה ביותר, ולעיתים תמצאו את עצמכם כמעט לבד במערה - חוויה אחרת לגמרי מקבוצה של עשרות אנשים. שעות הצהריים המאוחרות עמוסות יותר, במיוחד בסופי שבוע.
• סופי שבוע וחגים מקומיים מתמלאים מהר - באמצע השבוע קל בהרבה להשיג משבצת ברגע האחרון, אבל אל תסמכו על זה בעונת הקיץ.

מה להביא ומה לדעת

• בתוך המערה קריר כל השנה - סוודר קל או ז'קט גם באוגוסט הלוהט של נאפולי, והקור דווקא נעים אחרי הרחוב.
• הסביבה הקרובה כמעט נטולת שירותים: אין בית קפה בכניסה, אין שירותים ציבוריים ראויים ואין קיוסק. עצרו לקפה ולשירותים באזור מטרדיי או בלב סניטה לפני העלייה.
• הביקור העצמאי אורך 30-45 דקות; עם מדריך - קרוב לשעה וחצי, ורוב המבקרים מדווחים שהאגדות והקונטקסט שווים את התוספת. אפשרות מוערכת נוספת היא סיור סניטה שמשלב את המערה עם הרובע.
• מטיילים ישראלים שואלים תמיד על ביטחון: סניטה של היום אינה הסניטה של שנות התשעים. ביום, במסלולים המרכזיים, ההרגשה בטוחה לחלוטין - כללי הזהירות הרגילים של נאפולי מספיקים: בלי תכשיטים בולטים, טלפון לא מנופף באוויר, תיק קדימה בסמטאות צפופות.
• לישראלים שמגיעים בטיסה ישירה מתל אביב ועושים בנאפולי 3-4 ימים: פונטנלה והקטקומבות הם החלופה המושלמת ליום חם מדי לפומפיי - הכול מתחת לאדמה, קריר ובלתי נשכח.

פונטנלה מול שאר נאפולי התת קרקעית - מה לבחור

נאפולי בנויה על חלל: מחצבות, אמות מים יווניות, קטקומבות ומקלטים ממלחמת העולם. מי שמתעניין בעולם שמתחת לרחוב צריך להבין את ההבדלים, כי כל אתר מספר סיפור אחר לגמרי.

ארבעה עולמות תת קרקעיים שונים

פונטנלה הוא הרגשי מכולם - עצמות, אמונה עממית וסיפורי שכונה. הקטקומבות של סן גנארו הן ההיסטוריות - נצרות קדומה, פרסקאות ואדריכלות קבורה מרשימה. סן גאודיוזו הקטנות מציעות את הפרק המקאברי של קבורת האצילים בתקופת הברוק. ונאפולי סוטרנאה שבמרכז ההיסטורי מספרת את סיפור המחצבות היווניות, אמות המים והמקלטים - חוויה כללית יותר ותיירותית יותר. אם יש לכם זמן לשניים בלבד: פונטנלה + סן גנארו באותה גבעה זה השילוב החזק ביותר, וההזמנה מראש לשניהם היא הכלל. את הסיור המודרך הרשמי בקטקומבות אפשר לסגור גם דרך ויאטור - הסיור הרשמי בקטקומבות סן גנארו.

עניין של תקציב

היתרון הגדול של פונטנלה: זו אחת החוויות הגדולות של נאפולי בעלות של כרטיס סמלי - כמה אירו בודדים בלבד, לעומת אתרים תת קרקעיים אחרים שגובים כרטיס מלא. מי שמטייל בתקציב מחושב ימצא כאן יחס חוויה-למחיר שקשה להשוות אליו - עוד על ניהול ההוצאות בעיר בתקציב חופשה בנאפולי.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה בהרשמה מראש בלבד דרך האתר הרשמי - בלי הזמנה עלולים למצוא שער נעול גם בשעות הפתיחה
• יש יום סגירה שבועי קבוע ושעות תפילה שבהן אין כניסת מבקרים - לוודא באתר הרשמי יום-יומיים לפני
• הדרך הנוחה: מטרו קו 1 לתחנת מטרדיי וירידה של כעשר דקות ברגל - ולא טיפוס מלב סניטה
• בפנים קריר כל השנה - שכבה חמה גם בקיץ, ונעליים סגורות בגלל הרצפה הלא סלולה
• זהו אתר קבורה ותפילה פעיל: שקט, בלי פלאש, בלי סלפי עם גולגולות ובלי לגעת בעצמות
• המשבצת הראשונה של הבוקר היא השקטה ביותר - ובסביבה אין שירותים או בתי קפה, להתארגן מראש

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי הזמנה מראש ולגלות שהמשבצות של היום מלאות - ההרשמה המקוונת היא תנאי כניסה
• לסמוך על השעות שמופיעות במפות גוגל במקום על האתר הרשמי - המקום ידוע בשינויי סטטוס תכופים
• להתייחס למקום כאטרקציית אימה - צילומי סלפי עם גולגולות נחשבים פגיעה קשה בתושבי השכונה
• לטפס אל המערה מלב סניטה בצהרי הקיץ במקום לרדת בנוחות מתחנת מטרו מטרדיי
• לוותר על מדריך או סיור מודרך - בלי הסיפורים והאגדות רואים רק ערימות עצמות ומפספסים את הלב של המקום
• לדחוס את פונטנלה בין שני אתרים אחרים בלי זמן לרובע עצמו - סניטה היא חצי מהחוויה

שאלות נפוצות

כמה זמן אורך ביקור בבית הקברות פונטנלה?

ביקור עצמאי אורך 30-45 דקות, ועם מדריך או סיור מאורגן - קרוב לשעה ואף יותר. בשילוב הליכה ברובע סניטה וביקור בקטקומבות של סן גנארו מתקבל יום שלם ומרתק באותה גבעה.

האם צריך להזמין כרטיס מראש לפונטנלה?

כן, במתכונת הנוכחית ההרשמה מראש דרך האתר הרשמי היא חובה, מספר המבקרים בכל משבצת זמן מוגבל והעלות סמלית - כמה אירו בודדים. המקום עבר בעבר סגירות ופתיחות, ולכן חובה לוודא את הסטטוס והשעות באתר הרשמי סמוך לביקור.

איך מגיעים לבית הקברות פונטנלה בתחבורה ציבורית?

הדרך הנוחה ביותר היא קו מטרו 1 לתחנת מטרדיי (Materdei) ומשם כעשר דקות הליכה במורד בעקבות השילוט. אפשר גם מתחנת מוזאו דרך רובע סניטה - מסלול ארוך יותר אבל יפה. רכב פרטי לא רלוונטי - אין חניה והסמטאות צרות.

האם הביקור בפונטנלה מתאים לילדים?

אין הגבלת גיל רשמית, אבל מדובר במערה מלאה בעצמות אדם אמיתיות ובאווירה רצינית. ילדים בגיל בית ספר שמקבלים הסבר מקדים לרוב דווקא מרותקים; לילדים קטנים ורגישים עדיף לוותר. חשוב לתדרך מראש על התנהגות שקטה ומכבדת.

מה זה פולחן ה-anime pezzentelle ומה נשאר ממנו היום?

זהו פולחן נאפוליטני שבו מאמינים אימצו גולגולת אנונימית, טיפחו אותה והתפללו עליה בתמורה לחסדים. הכנסייה אסרה את הפולחן ב-1969 בטענה שגלש לעבודת אלילים, אך במערה עדיין רואים קופסאות, נרות, מטבעות ופתקי בקשות - וחלקם טריים למדי.

האם שווה לשלב את פונטנלה עם הקטקומבות של סן גנארו?

בהחלט - זה השילוב המומלץ ביותר. שני האתרים יושבים על אותה גבעה ברובע סניטה ומספרים סיפורים משלימים: קבורה נוצרית קדומה ומפוארת בסן גנארו מול קבורת העוני והאמונה העממית בפונטנלה. כרטיס הקטקומבות כולל לרוב גם את סן גאודיוזו.