הפדמנטינה די סן מרטינו (Pedamentina di San Martino) היא מדרגות אבן מהמאה ה-14 שיורדות מגבעת וומרו (Vomero), מרחבת קרתוזיית סן מרטינו וקסטל סנט אלמו, אל קורסו ויטוריו עמנואלה ומשם אל הרובע הספרדי ומרכז נאפולי. כ-414 מדרגות, 25 עד 35 דקות בירידה נינוחה, בלי כרטיס ובלי שער כניסה - והנוף על המפרץ ועל הווזוב נפרש כמעט לכל האורך.

יש בנאפולי נקודות תצפית שמופיעות בכל רשימה, ויש את הפדמנטינה. היא לא מופיעה בשילוט העירוני, אין לה כניסה מסודרת, ורוב המבקרים שעולים לקסטל סנט אלמו יורדים משם באותה פוניקולרה שהעלתה אותם. מי שבוחר לרדת ברגל מקבל את אחת החוויות הטובות בעיר בלי לשלם עליה אגורה: ירידה איטית דרך גינות ירק, מנזרים ישנים, חצרות פנימיות וכביסה תלויה, כשהמפרץ נשאר פתוח מימין כמעט לכל אורך הדרך.

הכלל היחיד שחייבים להכיר מראש הוא כלל הכיוון. עולים לוומרו בפוניקולרה או במטרו, ויורדים ברגל. מי שמנסה לעשות את זה הפוך מגלה תוך עשר דקות טיפוס תלול בשמש בלי צל וכמעט בלי ברזיות, וזו טעות שמסיימת יום שלם. בירידה, לעומת זאת, המסלול נעים גם למי שלא בכושר יוצא דופן.

מה זו הפדמנטינה ולמה כדאי לרדת בה דווקא

הפדמנטינה היא לא אתר תיירות עם קופה ושעות פתיחה. זו מדרכה מדורגת שמחברת את הגבעה הגבוהה של נאפולי לעיר התחתונה, וממשיכה לתפקד בדיוק כפי שתוכננה לפני מאות שנים - כקיצור דרך רגלי בין שני עולמות. למעלה, ברחבת קרתוזיית סן מרטינו, האוויר צלול, הרחובות רחבים ובתי הקפה שקטים. למטה, בקצה השני, מחכים הרעש, הצפיפות והריח של תנורי פיצה. בין שתי הנקודות האלה יש קרוב לחמש מאות מדרגות והפרש גובה של כמאה ושישים מטר.

מסלול חי בתוך שכונת מגורים

ההבדל בין הפדמנטינה לבין נקודת תצפית רגילה הוא שהיא לא מיועדת למבקרים. לאורך הירידה עוברים ליד דלתות פתוחות, מכולות זבל, עציצי בזיליקום על מדרגות, חתולים שמשתזפים על מעקות וקווי כביסה שנמתחים בין שתי חזיתות. תושבים עולים ויורדים עם שקיות קניות, ילדים חוזרים מבית הספר. זו לא תפאורה - זו שכונה, וזו בדיוק הסיבה שהמסלול נשאר אותנטי גם כשחלקים אחרים בעיר השתנו.

המשמעות המעשית: מתנהגים כמו אורחים. לא מצלמים לתוך חצרות פרטיות, לא חוסמים מעברים צרים לצילום, ומנמיכים קול בשעות הצהריים המאוחרות כשחלק מהתושבים נחים.

הנוף - למה זו אחת התצפיות הטובות בנאפולי

רוב נקודות התצפית בעיר נותנות פריים אחד וקבוע. הפדמנטינה נותנת רצף. בכל סיבוב של המדרגות המסגרת משתנה: פעם המפרץ נפתח לרוחב מלא, פעם רק פס ים בין שני קירות, פעם גגות רעפים אדומים עם הווזוב מאחוריהם. הקטע הפתוח ביותר נמצא בשליש העליון, מיד אחרי היציאה מהרחבה, ושם גם רוב הצילומים נעשים.

מה בדיוק רואים בדרך

• מפרץ נאפולי במלוא רוחבו, עם הר הווזוב כרקע קבוע מצד שמאל.
• גינות הירק והמטעים ההיסטוריים של הקרתוזייה, שגובלים במסלול לאורך הקטע העליון.
• כיפות וגגות של המרכז ההיסטורי, כולל מגדלי פעמונים שמזוהים בקלות מלמעלה.
• בימים בהירים במיוחד - קו האופק של חצי האי סורנטו, ולעיתים גם צללית קפרי.
• בקצה התחתון: מרקם הבתים הצפוף של הרובע הספרדי, שנראה משם כמו קופסאות שנערמו זו על זו.

טיפ שחוזר שוב ושוב אצל צלמים מקומיים: האור הטוב ביותר הוא כשעה וחצי לפני השקיעה, כשהשמש נמוכה מספיק כדי לצבוע את החזיתות בכתום אבל עוד לא נעלמה מאחורי הגבעה. חשוב לדעת שהחלק התחתון של המסלול נכנס לצל מוקדם יותר מהחלק העליון, ולכן מי שיוצא מאוחר מדי מסיים את הירידה בחשכה יחסית - וזה בדיוק מה שלא רוצים כאן.

הכיוון הנכון - לרדת, אף פעם לא לעלות

זו לא המלצה אלא כלל. הפרש הגובה בין רחבת סן מרטינו לקורסו ויטוריו עמנואלה מתחלק לרצף מדרגות תלולות עם מעט מאוד צל, בלי מקומות ישיבה מסודרים ובלי ברזיות לאורך הדרך. בירידה זה טיול נעים של חצי שעה. בעלייה זה מאמץ אמיתי, ובחודשי הקיץ הוא הופך למתיש ממש. מי שכבר עשה את הטעות הזו ממליץ לכל מי ששואל: תשלמו את מחיר הכרטיס לפוניקולרה, תעלו בשלוש דקות, ותשמרו את הרגליים לירידה.

איך עולים לוומרו

לגבעה יש ארבע דרכי גישה נוחות, וכולן חלק מרשת התחבורה הציבורית העירונית. פרטים מלאים על סוגי הכרטיסים והמעברים בין הקווים מרוכזים במידע על התחבורה הציבורית בנאפולי.

• פוניקולרה מונטסנטו - יוצאת מתחנת מונטסנטו ומגיעה לוויה מורגן, התחנה הקרובה ביותר לרחבת סן מרטינו. זו הבחירה ההגיונית ביותר למי שמתכנן לרדת בפדמנטינה, כי היא סוגרת מעגל מושלם: עולים ממונטסנטו, יורדים ברגל וחוזרים בדיוק לאותה נקודה.
• פוניקולרה צנטרלה - מאזור וייה טולדו והרובע הספרדי אל פיאצה פוגה. הוותיקה והעמוסה מבין הפוניקולרות.
• פוניקולרה קיאיה - מרובע קיאיה האלגנטי אל אזור ונביטלי.
• מטרו קו 1, תחנת ונביטלי - החלופה המהירה ממרכז העיר. מסדרון פנימי בתחנה מוביל ישירות לתחנה העליונה של פוניקולרת מונטסנטו בוויה מורגן, כך שאפשר לעבור בין השתיים בלי לצאת לרחוב.

הכרטיס שצריך

כרטיס נסיעה משולב אחד מכסה נסיעה בפוניקולרה, במטרו ובאוטובוס בתוך חלון זמן מוגבל, כך שאין צורך לקנות בנפרד. מי ששוקל כרטיס תיירים רב יומי ימצא השוואה מסודרת בסקירת קמפניה ארטקארד, שכולל גם כניסות למוזיאונים באזור. המחירים משתנים מעת לעת - שווה לוודא בקופה או במכונה לפני הנסיעה.

כמה זמן זה באמת לוקח

הירידה עצמה נמשכת 25 עד 35 דקות בקצב רגוע, כולל עצירות צילום. מי שיורד מהר, בלי לעצור, יסיים בכ-20 דקות. אם מוסיפים את הזמן שלוקח לרדת מהרחבה העליונה עד תחילת המדרגות ואת ההמשך מקורסו ויטוריו עמנואלה אל הרובע הספרדי, כדאי להקצות שעה טובה מהרגע שיוצאים מהקרתוזייה ועד שמתיישבים לאכול למטה.

נקודת ההתחלה המדויקת ואיפה מסיימים

הבלבול הגדול ביותר סביב הפדמנטינה הוא איפה בדיוק היא מתחילה. אין שער, אין שילוט תיירותי בולט, והכניסה נראית כמו סמטה צדדית רגילה. שווה לשמור את הנקודה במפה מראש, כי קליטה סלולרית ברחבה העליונה לא תמיד יציבה.

למעלה: לארגו סן מרטינו

נקודת ההתחלה נמצאת ברחבה שלפני לארגו סן מרטינו, בין הכניסה לקרתוזייה לבין הגישה לקסטל סנט אלמו. עומדים עם הגב לכניסת המנזר, פונים לכיוון המעקה עם הנוף, ומחפשים את הירידה המדורגת שמתחילה משמאל לרחבה. תוך עשרה מטרים ברור שאתם במקום הנכון: המדרגות צרות, מרוצפות אבן, ויורדות בזיגזג חד בין קירות אבן וגדרות של גינות.

מי שמגיע מתחנת הפוניקולרה בוויה מורגן הולך כשמונה עד עשר דקות ברגל עד הרחבה, בעלייה מתונה דרך רחובות שקטים. זה קטע נעים, אבל הוא נחשב לחלק מהמסלול מבחינת מאמץ - כדאי לקחת אותו בחשבון.

למטה: קורסו ויטוריו עמנואלה ושתי אפשרויות המשך

הקצה התחתון של המדרגות נפתח אל קורסו ויטוריו עמנואלה, הכביש הארוך שחוצה את מדרון הגבעה לרוחבו. זו נקודה סואנת, עם תנועה מהירה ומדרכות צרות - לא מקום להתעכב בו. משם יש שתי דרכי המשך, ושתיהן טובות אבל לגמרי שונות באופי.

ימינה - אל הרובע הספרדי והמרכז ההיסטורי

פונים ימינה כמה עשרות מטרים, ונכנסים לוויקו טריניטה דלה מונקה ליד מתחם בית החולים הצבאי לשעבר. משם ממשיכים לוויה פסקואלה סקורה, שמובילה ישירות אל הרובע הספרדי ואל הקצה המערבי של ספאקנאפולי (Spaccanapoli). זו הבחירה של רוב מי שמתכנן לסיים בארוחה או בסיור בעיר העתיקה.

שמאלה - אל מונטסנטו והתחבורה

פונים שמאלה ויורדים במדרגות מונטסנטו, שמסתיימות בדיוק ליד תחנת הרכבת קומאנה ותחנת פוניקולרת מונטסנטו. זו האפשרות המהירה למי שרוצה לחזור מיד לבסיס או להמשיך ברכבת לכיוון פוצואולי ואזור אגם אוורנו והשדות הפלגריים.

שימו לב לנקודה מעשית: בקצה התחתון של הפדמנטינה אין שירותים ציבוריים, אין ברזייה ואין בית קפה צמוד. הבתי קפה הראשונים מופיעים אחרי כמה מאות מטרים של הליכה, בכיוון הרובע הספרדי או מונטסנטו.

מה עוברים בדרך למטה

מה שהופך את הירידה למעניינת הוא שהיא לא אחידה. כל מאה מדרגות בערך המסלול משנה אופי - מנוף פתוח לקיר אבן, מקיר אבן לגינה, מגינה לחצר מגורים. זה מה שגורם לחצי שעה לעבור מהר.

הגינות והמטעים של הקרתוזייה

הקטע העליון גובל בשטחים החקלאיים ההיסטוריים של המנזר. הנזירים הקרתוזיאנים עיבדו כאן מדרגות חקלאיות עם עצי פרי, גפנים וירקות עונתיים, וחלק מהחלקות עדיין מעובדות. מהמדרגות רואים את הטרסות מלמעלה, ובאביב ובסתיו הן ירוקות במיוחד. זו אחת הסיבות שהמסלול נראה כפרי באופן מפתיע לגובה של פחות מקילומטר וחצי אווירי ממרכז עיר צפוף.

החצרות, הכביסה והחיים

בשליש האמצעי המסלול נכנס לתוך רקמת המגורים. הבניינים נצמדים למדרגות משני הצדדים, ומדי פעם נפתחת חצר פנימית עם עציצים, אופנוע חונה ודלת מטבח פתוחה. יש נקודות שבהן המדרגות עוברות ממש מתחת למרפסות. הכביסה התלויה בין החזיתות היא לא קלישאה מקומית אלא פתרון מעשי במקום שבו אין מייבשים ואין חצרות.

הפארק שכמעט אף אחד לא מכיר

קרוב לקצה התחתון, ליד מתחם טריניטה דלה מונקה, נמצא הפארק של הרובע הספרדי - כשישה עשר דונם של שטח ירוק שנפרש על מדרון הגבעה מעל הרובע. המתחם היה מנזר מהמאה ה-17 ואחר כך בית חולים צבאי, ואחרי שנים של נטישה חלק ממנו נפתח מחדש כפארק ציבורי עם מגרשי משחקים ומרחב לאירועים. הנוף משם על גגות הרובע הספרדי שונה לגמרי מזה שמלמעלה - קרוב יותר, אנושי יותר. שעות הפתיחה משתנות ולעיתים המתחם סגור, אז שווה לבדוק לפני שמתכננים עצירה ארוכה.

סיור מודרך לעומת הליכה עצמאית

המסלול פשוט לניווט ואפשר לעשות אותו לגמרי לבד. עם זאת, מי שרוצה את השכבה ההיסטורית והחברתית - מי גר כאן, מה קרה למתחמים הנטושים, איך הגבעה והרובע התפתחו זה מול זה - ימצא ערך אמיתי בהליכה עם מדריך מקומי. סיור פנורמי רגלי עם פוניקולרה משלב את העלייה לגבעה עם הירידה במדרגות ההיסטוריות, וסיור בין הרובע הספרדי ללב וומרו מתמקד דווקא בניגוד בין שתי השכונות.

ההיסטוריה - מדרגות שנבנו כדי לבנות מנזר

הפדמנטינה לא נסללה כטיילת. היא נסללה כתשתית הנדסית, וזו הסיבה שהיא עדיין כאן.

1325: הדרך שהביאה את האבנים

כשהוחלט להקים על ראש הגבעה את קרתוזיית סן מרטינו, בתקופת בית אנז'ו, עמדה בפני הבונים בעיה פשוטה: איך מעלים חומרי בנייה למקום שאין אליו דרך. הפתרון היה סלילת ציר עלייה מדורג מהעיר התחתונה אל המנזר. העבודה יוחסה לאדריכלים תינו די קמאינו ופרנצ'סקו דה ויטו, שאחראים גם על חלקים מהמנזר עצמו. השם עצמו מרמז על התפקיד - הוא נגזר מהמילה האיטלקית לרגל הגבעה, כלומר הדרך שעולה מלמטה.

414 מדרגות שלא נולדו ביום אחד

המספר שמצוטט היום, 414 מדרגות, לא היה קיים מלכתחילה. הציר המקורי היה מדרון מדורג גס, והמדרגות המרוצפות שאנחנו מכירים נוצקו בהדרגה החל מהמאה ה-18. הקטע האחרון, זה שקרוב לבלוודרה בראש הגבעה, נוסף רק בשנות השלושים של המאה העשרים במסגרת שיפוץ הרחבה העליונה. מכאן גם ההבדל בין קטעים משופצים ומרוצפים היטב לבין קטעים ישנים ומוזנחים יותר לאורך אותו מסלול.

גם ציר צבאי

קרבתה לקסטל סנט אלמו הפכה את הפדמנטינה לנכס אסטרטגי. לאורך ההיסטוריה היא שימשה גישה מהירה למבצר, ובתקופות מסוימות הותקנו לאורכה מערכות הגנה נגד כוחות שניסו לצור על הקסטל. גם היום, מי שיורד בה מבין מיד למה: זה הציר הקצר והישיר ביותר בין ראש הגבעה לעיר.

נאפולי האנכית

הפדמנטינה היא רק חוליה אחת ברשת. נאפולי בנויה על גבעות טופיות ומעליהן שכבות של עיר, ולאורך הדורות נוצרו בה עשרות מדרגות ציבוריות - סקאלה, סליטה, גרדיני - שמחברות רמות שונות של העיר. חלקן קדומות, חלקן נסללו בתקופת בית בורבון, וחלקן עדיין משמשות אלפי אנשים ביום כדרך היחידה הסבירה בין הבית לתחנת התחבורה. ההליכה בפדמנטינה היא הדרך הפשוטה ביותר להבין את המבנה הזה בגוף ולא בתיאוריה.

מי שרוצה להשלים את התמונה ההיסטורית מלמעלה יכול לשלב סיור בקרתוזיית סן מרטינו עם היסטוריון אמנות לפני שיוצאים לירידה - המנזר עצמו הוא אחד המתחמים הבארוקיים המרשימים בדרום איטליה, עם קלואיסטר גדול ואוסף מפורסם של מוצגי מולד.

בטיחות, כושר ומה חשוב לקחת

הפדמנטינה היא מסלול פשוט מבחינה טכנית, אבל היא לא מתאימה לכולם ויש בה כמה נקודות שדורשות תשומת לב. הצגה כנה של הדברים חוסכת אכזבות.

למי המסלול לא מתאים

• עגלות תינוק - בלתי אפשרי. מדובר במדרגות רצופות ללא רמפות. מנשא גב הוא הפתרון היחיד.
• בעיות ברכיים או קרסוליים - ירידה של קרוב לחמש מאות מדרגות מעמיסה על המפרקים הרבה יותר מהליכה רגילה. מי שסובל מכאבי ברכיים כרוניים עדיף שיוותר, או לכל הפחות ייקח מקלות הליכה.
• סנדלים או נעליים חלקות - חלק מהמדרגות שחוקות, ובימים גשומים האבן הופכת חלקלקה מאוד.
• מי שסובל מסחרחורות גובה - יש קטעים עם מעקה נמוך ותצפית פתוחה למטה.

בטיחות - התמונה האמיתית

המוניטין של נאפולי גרוע יותר מהמציאות, וזה נכון גם כאן. עם זאת, הפדמנטינה כן דורשת שיקול דעת. המסלול עובר בקטעים מבודדים בין קירות גבוהים, כמעט ללא תאורה ציבורית, ובשעות הערב חלקים ממנו ריקים לגמרי. ההמלצה המקומית עקבית: לרדת בשעות אור, רצוי לא לבד, ולא להתחיל את הירידה כשהשמש כבר נוגעת בקו הים.

ביום, המסלול נחשב בטוח לחלוטין ורבים מהתושבים משתמשים בו כדרך יומיומית. הכללים הרגילים של עיר גדולה חלים: תיק סגור וקדימה, טלפון לא ביד בסמטאות צרות, ולא להסתובב עם תכשיטים בולטים. הרובע הספרדי בקצה התחתון תוסס ובטוח ביום, אבל בסמטאות הפנימיות אחרי רדת החשכה כדאי להעדיף רחובות עם מסעדות פתוחות ותנועת אנשים. כלל אצבע מקומי טוב: רחוב עם אור ואנשים - נכנסים. רחוב ריק וחשוך - עוקפים. הרחבה נוספת על מלכודות נפוצות מרוכזת בסקירת הטעויות שתיירים עושים בנאפולי.

מה ללבוש ומה לקחת

• נעליים סגורות עם סוליה אוחזת - הפריט החשוב ביותר. המלצות לפי עונה מרוכזות בסקירת איך להתלבש בנאפולי.
• מים - אין ברזיות לאורך המסלול. בקבוק אחד לאדם מספיק לירידה. מי הברז בעיר ראויים לשתייה, אז אפשר למלא לפני היציאה.
• כובע וקרם הגנה - הצל לאורך הדרך חלקי בלבד.
• לבוש צנוע לביקור בקרתוזייה - זה מנזר פעיל מבחינה מוזיאלית ודתית: כתפיים מכוסות וברכיים מכוסות בכניסה לכנסייה.

עונות

האביב והסתיו הם הזמן האידיאלי - טמפרטורות נוחות, אוויר צלול ונראות טובה עד סורנטו. בקיץ יורדים מוקדם בבוקר או אחרי ארבע אחר הצהריים, לא בין הצהריים לשלוש. בחורף הירידה נעימה מאוד בימים יבשים, אבל אחרי גשם המדרגות חלקלקות ועדיף לדחות. פרטים על העונה השקטה יש בסקירת נאפולי בחורף.

השילוב המושלם - יום שלם מהגבעה אל העיר

הפדמנטינה לבדה היא חצי שעה. משולבת נכון, היא הופכת לעמוד השדרה של יום מלא שמתחיל למעלה ומסתיים בצלחת פסטה למטה, בלי לחזור על אותו קטע פעמיים ובלי מונית אחת.

בוקר: המבצר והמנזר

עולים בפוניקולרה מוקדם, סביב שעת הפתיחה, ומתחילים בקסטל סנט אלמו. המבצר בצורת כוכב, חצוב באבן טוף געשית, מציע את התצפית ההיקפית הרחבה ביותר בעיר - שלוש מאות שישים מעלות על המפרץ, הווזוב, האיים והגבעות. כרטיס כניסה עם מדריך שמע כולל גם את מוזיאון המאה העשרים שבתוך חומות המבצר. טיפ שמופיע שוב ושוב בדיווחי מבקרים: מגיעים לרחבת התצפית העליונה מיד עם הכניסה, לפני שקבוצות מסודרות ממלאות אותה סביב אמצע הבוקר.

משם עוברים ברגל דקותיים לקרתוזיית סן מרטינו. חשוב לתכנן סביב ימי הסגירה - למנזר ולמבצר יש ימי סגירה שבועיים שונים זה מזה, ולא נעים לגלות את זה על המקום. שווה לאמת את הימים והשעות מול הקופה או מול מוכר הכרטיסים לפני שקובעים תאריך.

צהריים: הירידה

יוצאים מהקרתוזייה, פונים לרחבה ומתחילים את הירידה. אם מתכננים ארוחת צהריים למטה, זמן טוב לצאת הוא סביב אחת - כך מגיעים לרובע הספרדי כשהמסעדות בשיא, ולא נתקעים בשעת הריפוזו כשחלק מהעסקים הקטנים סוגרים לכמה שעות.

אחר הצהריים: הרובע הספרדי

הרובע הספרדי הוא לא רק סמטאות. זה אזור עם תרבות אוכל רחוב חזקה, ציורי קיר גדולים ואווירה שלא נחה. מי שרוצה להמשיך משם ברגל ימצא את ספאקנאפולי במרחק דקות ספורות. שווה לדעת שברוב המסעדות באיטליה נגבה חיוב קבוע לסועד - הסבר מלא יש בסקירת הקופרטו.

הזווית הישראלית

לנאפולי יש טיסות ישירות מתל אביב בעונות מסוימות, וזמן הטיסה קצר יחסית - מה שהופך אותה ליעד סוף שבוע ארוך מצוין. מבחינת תמורה לכסף העיר זולה משמעותית מרומא וממילאנו כמעט בכל פרמטר: לינה, אוכל ותחבורה. הפדמנטינה מדגישה את זה היטב - התצפית הטובה בעיר לא עולה כלום, בזמן שערים אחרות גובות עשרות אירו על מרפסת תצפית. למי שנוסע עם מטבח כשר או מחפש מענה קהילתי בשבת, כדאי לבדוק מראש מול הגורמים המקומיים - הזמינות משתנה ולא נכון להסתמך על הבטחות.

חלופות - מדרגות אחרות באותה גבעה

הפדמנטינה היא המפורסמת מבין המדרגות של וומרו, אבל לא היחידה. אם כבר עליתם לגבעה, שווה להכיר את החלופות - במיוחד אם אתם מתכננים לעלות פעמיים.

סליטת הפטראיו

סליטת הפטראיו היא מערכת מדרגות ורמפות שנבנתה בין המאה ה-16 למאה ה-17, ומחברת גם היא את וומרו לקורסו ויטוריו עמנואלה - אבל בכיוון אחר. השם נגזר מהאבנים שהגשמים סחפו לאורך התוואי, שהלך במקור בערוץ ניקוז טבעי של הגבעה. ההבדל המרכזי הוא הנוף: בעוד הפדמנטינה מביטה אל המרכז ההיסטורי ואל הווזוב, הפטראיו מביט אל הים ואל קיאיה, ובימים בהירים גם לכיוון קפרי. הכניסה העליונה נמצאת באזור וויה גרדיני דל פטראיו, קרוב לתחנת מורגן.

מבחינת אופי, הפטראיו מטופח ומאוכלס יותר - יותר בתים, יותר תנועה, פחות תחושת בידוד. יש בו גם יותר קטעים מקורים ופחות תצפית רצופה. למי שהולך לבד או מרגיש פחות בנוח בקטעים ריקים, זו החלופה הבטוחה יותר.

מדרגות מונטסנטו

לא מסלול בפני עצמו אלא השלמה. הן ממשיכות מקורסו ויטוריו עמנואלה עד תחנת מונטסנטו ומקצרות את הדרך לתחבורה בכמה דקות. מי שסיים את הפדמנטינה והרגליים כבר עייפות יכול פשוט לתפוס אוטובוס בקורסו במקום להמשיך במדרגות.

איזו לבחור

• נוף רחב על המפרץ והווזוב, אווירה כפרית ותחושת גילוי - פדמנטינה.
• נוף לים ולקאפרי, מסלול מטופח ומאוכלס יותר - פטראיו.
• יש לכם יומיים בעיר - עשו את שתיהן. הפדמנטינה ביום הראשון עם הקרתוזייה, הפטראיו ביום השני בדרך לקיאיה וללונגומרה.
• יש לכם חצי יום בלבד - פדמנטינה, בלי היסוס. היא היפה מבין השתיים.

מה שלא כדאי לעשות זה לנסות לדחוס את שתי הירידות לאותו יום. אחרי מסלול אחד הרגליים מרגישות את זה, ואת השני תעשו בלי להסתכל סביב - וזה בדיוק הפספוס.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכיוון קובע הכל: עולים לוומרו בפוניקולרה או במטרו, ויורדים ברגל. עלייה במדרגות היא טיפוס תלול וכמעט ללא צל.
• המסלול חינמי לחלוטין, פתוח תמיד, ואין בו קופה, שער או שעות פתיחה - אבל גם אין שירותים, ברזייה או בית קפה לאורכו.
• נקודת ההתחלה נמצאת ברחבת לארגו סן מרטינו, בין הכניסה לקרתוזייה לגישה לקסטל סנט אלמו. כדאי לשמור אותה במפה מראש - השילוט כמעט לא קיים.
• בקצה התחתון מגיעים לקורסו ויטוריו עמנואלה: ימינה אל הרובע הספרדי והמרכז ההיסטורי, שמאלה אל מדרגות מונטסנטו ותחנות התחבורה.
• עדיף לרדת בשעות אור. יש קטעים מבודדים בלי תאורה, ובחשכה זה כבר לא אותו מסלול.
• לקרתוזיית סן מרטינו ולקסטל סנט אלמו יש ימי סגירה שבועיים שונים זה מזה - שווה לאמת מול הקופה לפני שמתכננים את היום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לנסות לעלות במדרגות במקום לרדת בהן - הטעות הנפוצה ביותר, ובקיץ היא הורסת יום שלם.
• להתחיל את הירידה סמוך לשקיעה. החלק התחתון נכנס לצל מוקדם, והסיום נעשה בחשכה יחסית בקטע מבודד.
• להגיע בסנדלים או בנעליים חלקות. חלק מהמדרגות שחוקות ואחרי גשם האבן חלקלקה מאוד.
• להגיע עם עגלת תינוק. אין רמפות ואין חלופה - רק מנשא גב עובד כאן.
• לתכנן את היום בלי לבדוק את ימי הסגירה של הקרתוזייה ושל מוזיאון הקסטל, ולהגיע לרחבה סגורה.
• לצלם לתוך חצרות פרטיות ולחסום מעברים צרים. זו שכונת מגורים פעילה ולא אתר תיירות.

שאלות נפוצות

כמה מדרגות יש בפדמנטינה די סן מרטינו וכמה זמן לוקחת הירידה?

כ-414 מדרגות, בהפרש גובה של כמאה ושישים מטר בין רחבת סן מרטינו לקורסו ויטוריו עמנואלה. הירידה נמשכת 25 עד 35 דקות בקצב רגוע כולל עצירות צילום, וכ-20 דקות למי שיורד ברצף. אם מוסיפים את ההליכה מתחנת הפוניקולרה למעלה ואת ההמשך לרובע הספרדי למטה, כדאי להקצות שעה טובה.

האם צריך כרטיס או תשלום כדי ללכת בפדמנטינה?

לא. הפדמנטינה היא רחוב ציבורי מדורג, פתוחה תמיד וללא תשלום, ואין בה שער כניסה או קופה. תשלום נדרש רק לאתרים שבראש הגבעה - קסטל סנט אלמו וקרתוזיית סן מרטינו - ולנסיעה בפוניקולרה או במטרו בדרך למעלה.

איך מגיעים לנקודת ההתחלה של הפדמנטינה?

הדרך הנוחה ביותר היא פוניקולרת מונטסנטו עד תחנת וויה מורגן, ומשם כשמונה עד עשר דקות הליכה בעלייה מתונה עד רחבת לארגו סן מרטינו. חלופה: מטרו קו 1 עד תחנת ונביטלי, שממנה מסדרון פנימי מוביל לתחנה העליונה של אותה פוניקולרה. נקודת הכניסה למדרגות נמצאת משמאל לרחבה, בין הקרתוזייה לגישה לקסטל סנט אלמו.

האם הפדמנטינה בטוחה?

ביום כן, והיא משמשת תושבים מקומיים כדרך יומיומית. עם זאת יש בה קטעים מבודדים בין קירות גבוהים, כמעט בלי תאורה ציבורית, ולכן ההמלצה העקבית היא לרדת בשעות אור ורצוי לא לבד. הכללים הרגילים של עיר גדולה חלים: תיק סגור מקדימה וטלפון לא ביד בסמטאות צרות. המוניטין של נאפולי גרוע יותר מהמציאות, אבל שיקול דעת עדיין נדרש.

האם המסלול מתאים לילדים או לאנשים עם בעיות ברכיים?

ילדים שהולכים בעצמם מסתדרים בדרך כלל בלי בעיה, ורבים אפילו נהנים מהזיגזג ומהחצרות. עגלות תינוק בלתי אפשריות - אין רמפות בכלל, רק מנשא גב עובד. מי שסובל מכאבי ברכיים או קרסוליים צריך לשקול היטב: ירידה של קרוב לחמש מאות מדרגות מעמיסה על המפרקים הרבה יותר מהליכה רגילה. מקלות הליכה עוזרים.

מה עדיף - הפדמנטינה או סליטת הפטראיו?

תלוי במה מחפשים. הפדמנטינה נותנת את הנוף הרחב על המפרץ, על הווזוב ועל המרכז ההיסטורי, עם אופי כפרי ותחושת גילוי, ומסתיימת קרוב לרובע הספרדי. הפטראיו מביט אל הים ואל קיאיה ובימים בהירים גם לכיוון קפרי, והוא מטופח ומאוכלס יותר - בחירה טובה למי שהולך לבד. אם יש רק חצי יום, הפדמנטינה היא היפה מבין השתיים.