יום משחק בנאפולי הוא חוויה מלאה גם בלי כרטיס: הבוקר נפתח באספרסו ועיתון ספורט ורוד בדלפק הבר, הצהריים בעלייה לרגל לציורי מראדונה בקוורטיירי ספניולי, אחר הצהריים בשיירות הקטנועים לכיוון האצטדיון בפואוריגרוטה - ואת המשחק עצמו רואים בחינם בברים שמקרינים בכל רובע. אחרי שריקת הסיום, אם נאפולי ניצחה, העיר כולה הופכת למסיבה אחת.

בשום עיר אחרת באיטליה הכדורגל לא נוכח ככה במרחב הציבורי. ברומא ובמילאנו יש שתי קבוצות שמחלקות את העיר; בנאפולי יש קבוצה אחת, צבע אחד - תכלת - וזהות אחת שמחברת סבים, נכדות, בעלי דוכנים ושחקני כדורגל בסמטה. מי שמתזמן ביקור בעיר ליום שבו נאפולי משחקת בבית מקבל שכבה נוספת, חיה ורועשת, על כל מה שהעיר מציעה ממילא.

הקצב של היום הזה קבוע כמעט כמו טקס דתי: בוקר של עיתונים וניחושי הרכבים, צהריים של צעיפים ודגלים, אחר צהריים של נדידה המונית מערבה, ותשעים דקות שבהן הסמטאות מתרוקנות והקולות בוקעים מכל חלון. כדאי לדעת איפה לעמוד בכל שלב - וזה בדיוק מה שמפורט כאן.

הבוקר: אספרסו, עיתון ורוד ועיר שמחליפה צבע

יום משחק בנאפולי מתחיל הרבה לפני שריקת הפתיחה - הוא מתחיל בדלפק של בר השכונה. האיטלקים קוראים לעיתון הספורט הגדול שלהם פשוט "הוורוד": לה גאזטה דלו ספורט (La Gazzetta dello Sport) מודפס על נייר ורוד כבר יותר ממאה שנה, ובבוקר של משחק הוא נפרש על הדלפק ליד הקורנטו והאספרסו. סביבו מתנהל הוויכוח הקבוע: מי פותח בהרכב, למה המאמן טועה, ואיך בדיוק ננצח היום. גם בלי מילה איטלקית, שווה לעמוד בדלפק ולספוג - זו הצגה בפני עצמה.

הטקס שמתחיל בדלפק הקפה

מי שרוצה לחוות את טקס הקפה במלוא הדרו יכול לפתוח את הבוקר בגרן קפה גמברינוס ההיסטורי ליד פיאצה דל פלביסיטו, אבל האווירה האמיתית של יום משחק נמצאת דווקא בברים הקטנים של הרבעים. עצירה מומלצת במיוחד: בר נילו שברחוב ספאקנאפולי, שבו מוצג מאחורי זכוכית "שריד קדוש" מפורסם - שערה של דייגו מראדונה שהבעלים אסף במטוס הקבוצה בשנות השמונים. זו אחת הפינות המצולמות בעיר, והיא מסכמת בדימוי אחד את היחס של נאפולי לכדורגל: לא ספורט, דת.

ויה טולדו מתמלאת תכלת

לקראת הצהריים רחוב הקניות הראשי ויה טולדו משנה צבע. דוכנים מאולתרים נפרשים עם צעיפים, חולצות, דגלים וכובעים בתכלת, והרמקולים מנגנים שירי יציע. צעיף תכלת מדוכן רחוב הוא המזכרת הכי נכונה מיום כזה - המחיר נמוך משמעותית מחנות רשמית, אבל איכות ההדפסה בהתאם; מי שמחפש מוצר רשמי ימצא את חנויות המועדון בעיר. טיפ שחוזר שוב ושוב אצל מטיילים: לקנות את הצעיף בבוקר וללכת איתו כל היום - הוא פותח שיחות עם מקומיים יותר מכל אפליקציית תרגום.

לארגו מראדונה: עלייה לרגל בקוורטיירי ספניולי

אם יש מקום אחד שבו מבינים מה מראדונה עשה לעיר הזאת, זה לארגו מראדונה - כיכר קטנה בלב הקוורטיירי ספניולי (Quartieri Spagnoli), רשת הסמטאות הצפופה שמטפסת מוויה טולדו במעלה הגבעה. על קיר בניין מגורים בגובה שלוש קומות מצויר דייגו ענק, ציור שנוצר עוד בשנת 1990 לכבוד האליפות השנייה של נאפולי, שוחזר ברבות השנים והפך אחרי מותו של מראדונה לאתר עלייה לרגל של ממש.

הציור שהפך למקדש

סביב הציור התפתח מתחם שלם: מזבחות מאולתרים, חולצות וצעיפים שאוהדים מכל העולם משאירים, תמונות, נרות וחפצי פולחן כחול-לבנים. ביום משחק המקום מקבל אנרגיה נוספת - אוהדים עוצרים לתמונה עם הצעיף לפני שממשיכים לאצטדיון, ומסביב הדוכנים והבָּרים הקטנים עובדים במלוא הקיטור. הכניסה חופשית, וזה אחד המקומות הבודדים בעולם שבהם ציור קיר מתפקד כמו קפלה.

מתי להגיע וכמה זמן להקדיש

טיפ שעולה בעקביות מדיווחי מטיילים: ביום משחק להגיע לפני הצהריים. אחרי השעה 12:00 הסמטה מתמלאת עד אפס מקום, התור לתמונה מול הציור מתארך, וקשה בכלל לזוז. בשעות הבוקר האור טוב יותר לצילום והמקום עדיין נושם. שעה עד שעה וחצי מספיקות למתחם עצמו ולשוטטות בסמטאות סביבו.

עם סיור או לבד?

אפשר בהחלט להסתובב לבד, אבל הסיפורים מאחורי הציורים שווים מדריך: סיור אמנות רחוב בקוורטיירי ספניולי סביב מיתוס מראדונה יוצא מוויה טולדו ומטפס דרך הסמטאות אל הציורים המרכזיים, עם הקשר היסטורי שאי אפשר לנחש לבד - למה דווקא כאן, מה הקשר בין הרובע לצבא הספרדי מהמאה ה-16, ואיך שכונה שתיירים פחדו להיכנס אליה הפכה למוקד תיירות בזכות ציור אחד.

צהריים ואחר הצהריים: השיירות לפואוריגרוטה

בשעות שלפני המשחק העיר כולה מתחילה לנוע מערבה, אל רובע פואוריגרוטה (Fuorigrotta) שבו שוכן אצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה - האצטדיון שנקרא עד סוף 2020 סן פאולו, ושונה שמו ימים ספורים אחרי מותו של האיש. גם מי שאין לו כרטיס נהנה מהמחזה: שיירות קטנועים עם דגלים, צפירות בקצב קבוע, מכוניות עמוסות אוהדים וחלונות פתוחים עם רדיו בווליום מקסימלי.

איך זזים כשכל העיר זזה

שתי רכבות משרתות את האצטדיון: קו 2 של הרכבת התחתית עד תחנת קמפי פלגריי, כעשר דקות הליכה מהשערים, והרכבת הפרברית קומאנה עד תחנת מוסטרה, קרובה עוד יותר - כשבע דקות הליכה. במשחקים גדולים מתווספות לעיתים רכבות מיוחדות אחרי שריקת הסיום. כל הפרטים על הקווים, הכרטיסים והאפליקציות מרוכזים בסקירת התחבורה הציבורית בנאפולי.

התזמון שעושה את ההבדל

הכלל שחוזר בכל דיווחי האוהדים: לצאת 60 עד 90 דקות לפני שריקת הפתיחה. ברבע השעה האחרונה הרכבות מפוצצות באופן לא נעים, ובדיקות הביטחון בכניסות מאטות את הזרימה. בכיוון ההפוך זה חמור יותר - אחרי המשחק כ-50 אלף איש מתנקזים לשתי תחנות, והאזור פקוק 30 עד 45 דקות. מי שלא ממהר מרוויח: להתעכב על פיצה מקופלת ברחוב, לתת לגל הראשון להתפזר, ולעלות על רכבת נוחה יותר. וטיפ למי שרק צופה מהצד: עמידה על מדרכה בוויאלה אאוגוסטו או ליד התחנות בשעה שלפני המשחק היא תיאטרון רחוב מהמשובחים באירופה - השיירה היא המופע.

איפה רואים את המשחק בעיר בלי כרטיס

רוב הנאפוליטנים לא נמצאים באצטדיון ביום משחק - הם בברים, בפאבים ובסלונים של השכנים. בשביל מטייל זו בשורה מצוינת: לשבת בבר נאפוליטני כשנאפולי מבקיעה זו חוויה שמתחרה ביציע עצמו, בעשירית מהמחיר.

ברים ופאבים לפי אזורים

• ליד האצטדיון: ממש מול שער העיקול A פועל לה מאנו דה דיוס, בר אוהדים שקרוי על שם "יד האלוהים" המפורסמת של מראדונה ממונדיאל 1986. אוהדים בלי כרטיס מתקבצים בו וסביבו, והאווירה קרובה ככל האפשר ליציע בלי לעבור קרוסלה.
• קיאיה: הרובע האלגנטי שליד הים מרכז את פאבי הבירה והספורט-ברים שמקרינים כל מחזור עם סאונד פתוח - פרטים נוספים על הרובע בסקירת קיאיה.
• וומרו: ברים שכונתיים סביב אזור הבילוי של הרובע, קהל מקומי נאמן וכיסאות שנגמרים מהר בערבי משחק.
• המרכז ההיסטורי: הקטע הכי אותנטי - ברים זעירים שמוציאים טלוויזיה וכיסאות פלסטיק אל הסמטה, וחצי רחוב צופה ביחד.

הפיאצות במשחקים הגדולים

בערבים גורליים - גמרים, משחקי הכרעה על האליפות - העירייה נוהגת להציב מסכי ענק בכיכרות מרכזיות, ובראשן פיאצה דל פלביסיטו, שהופכת ליציע פתוח של עשרות אלפים. שני טיפים מנוסים: במשחקי צמרת להזמין שולחן בפאב יום-יומיים מראש - החדרים עם המקרנים מתמלאים ראשונים; ובבר קטן פשוט לשאול "מֶטֶטֶה לה פרטיטה?" (מקרינים את המשחק?) - התשובה כמעט תמיד חיובית.

.nm-avail{border:1px solid #e2e8f0;border-radius:16px;overflow:hidden;margin:1.7em 0;box-shadow:0 6px 20px rgba(15,23,42,.07);background:#fff}.nm-avail__head{background:#b07f22;color:#fff;font-weight:800;font-size:16.5px;padding:14px 18px}.nm-avail>div[data-gyg-widget]{padding:14px 16px}.nm-avail>div[data-gyg-widget]>span{display:block;font-size:12px;color:#94a3b8;padding:2px 16px 12px;text-align:left}

אחרי השריקה: צפירות, דגלים ולילות של טירוף

שריקת הסיום היא לא סוף היום - היא תחילת הפרק הכי נאפוליטני שלו. אם נאפולי ניצחה, תוך דקות מתחילה סימפוניית הצפירות: קטנועים חגים במעגלים עם דגלים, נהגים עונים זה לזה בקצב מוסכם, ומהמרפסות נשמעות מחיאות כפיים וזיקוקים ביתיים. גם אחרי ניצחון שגרתי בליגה, הרעש נמשך לפעמים עד אחרי חצות - מי שישן עם חלון פתוח במרכז העיר ילמד את תוצאת המשחק גם בלי לבדוק בטלפון.

ניצחון שגרתי: המסיבה הקטנה

בערב של ניצחון רגיל שווה פשוט לצאת לשוטט: ויה טולדו, ספאקנאפולי והסמטאות סביב לארגו מראדונה מלאות אנשים עם צעיפים, הברים מלאים בסיבוב חוזר של שידורי התקציר, והאווירה חגיגית אך רגועה. זה הזמן הטוב ביותר לתפוס פיצה מאוחרת - המסעדות מלאות באנרגיה טובה.

כשמגיעה אליפות - העיר יוצאת מדעתה

ואז יש את הלילות הגדולים באמת. חגיגות אליפות בנאפולי הן תופעה שאין לה מקבילה באירופה: אחרי האליפות הראשונה עם מראדונה ב-1987 העיר חגגה שבועות רצופים, וכתובת גרפיטי מפורסמת שנכתבה אז מחוץ לבית הקברות - "אתם לא יודעים מה הפסדתם" - הפכה לאגדה מקומית. כשהאליפות חזרה אחרי 33 שנות ציפייה, מאות אלפים הציפו את הרחובות, עשן תכלת כיסה את המפרץ, זיקוקים נורו מכל גג, והחגיגות נמשכו שבועות - עם דגלים ושרשראות תכלת שנשארו תלויים מעל הסמטאות חודשים ארוכים. מי שנקלע במקרה לעיר בלילה כזה זוכה לחוויה של פעם בחיים; מי שמתכנן מראש צריך רק לדעת שבלילות כאלה לא ישנים, לא נוסעים ולא ממהרים לשום מקום.

בטיחות ושכל ישר ביום משחק

שאלה שישראלים שואלים הרבה: האם יום משחק בנאפולי מסוכן? התשובה הכנה - המוניטין של נאפולי גרוע מהמציאות שלה. עשרות אלפי משפחות עם ילדים עושות את המסלול הזה כל שבועיים, והאלימות סביב כדורגל איטלקי מתרחשת כמעט תמיד בין קבוצות אוהדים קיצוניות, לא סביב תיירים. עם זאת, צפיפות היא צפיפות, וכמה כללים פשוטים חוסכים עוגמת נפש.

כיסים וצפיפות

• ארנק בכיס קדמי בלבד, ועדיף לפצל: כרטיס אשראי אחד ומעט מזומן ביום כזה, השאר נשאר בכספת במלון.
• טלפון ביד סגורה או בתיק קדמי ברכבת הצפופה ובסמטאות - הדוחק בקרונות לפני משחק הוא סביבת העבודה האידיאלית של כייסים.
• תיק גב עובר לחזית בקהל צפוף, בדיוק כמו בכל עיר גדולה.

מה כדאי פשוט לא לעשות

• לא לנהוג לכיוון פואוריגרוטה ביום משחק - רחובות נסגרים, החניה בלתי אפשרית והעומס אדיר.
• לא ללבוש צבעים בולטים של קבוצה יריבה, במיוחד בערבי משחקים גדולים. לא בהכרח מסוכן - פשוט מיותר.
• בלילות חגיגה גדולים לשמור מרחק מזיקוקים ביתיים ומקטנועים שחוצים את הקהל.
• לא להתווכח על מראדונה. ברצינות. בנאפולי זה לא נושא לוויכוח.

עוד כללי התנהלות שחוסכים טעויות נפוצות מרוכזים בסקירת מה לא לעשות בנאפולי.

מהאווירה בעיר אל היציע עצמו

אחרי יום אחד כזה בעיר, הרבה מטיילים מחליטים שבפעם הבאה הם רוצים להיות בפנים. זה מהלך מצוין - אצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה ביום משחק הוא אחת החוויות החזקות שאירופה מציעה לחובבי כדורגל, והשילוב של טיסות ישירות מתל אביב לנאפולי הופך סוף שבוע של כדורגל בדרום איטליה לתוכנית ריאלית לגמרי: נחיתה ביום שישי, משחק בשבת או בראשון, פיצה בין לבין.

מה צריך לסדר מראש

רכישת כרטיסים למשחקי נאפולי דורשת קצת הכנה - הרשמה, מסמכים, ובחירת יציע נכונה - וכל התהליך מפורט צעד אחר צעד בסקירת ההליכה למשחק של נאפולי. שם גם ההסבר על טווחי המחירים, על ההבדל בין משחקי ליגה רגילים למשחקי צמרת, ועל מה שקורה בשערים.

ואם אין משחק בתאריכים שלכם?

לוח המשחקים של הסרייה A נפרס בדרך כלל מסוף אוגוסט עד מאי, עם משחק ביתי בערך אחת לשבועיים - אבל גם בשבוע בלי משחק, נאפולי היא עיר כדורגל 365 ימים בשנה: לארגו מראדונה פועל כל יום, בר נילו מגיש אספרסו ליד השערה הקדושה כל בוקר, ודוכני הצעיפים בוויה טולדו לא נעלמים לשום מקום. את לוח המשחקים המעודכן בודקים באתר הרשמי של המועדון או של הליגה לפני שנועלים תאריכים לטיול.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• את יום המשחק אפשר לחוות בחינם לגמרי - לארגו מראדונה, ויה טולדו, השיירות והברים לא עולים שקל
• לאצטדיון מגיעים בקו 2 (תחנת קמפי פלגריי, כ-10 דקות הליכה) או ברכבת קומאנה (תחנת מוסטרה, כ-7 דקות) - לצאת 90-60 דקות לפני
• לציורי מראדונה בקוורטיירי ספניולי מגיעים לפני הצהריים ביום משחק - אחרי 12:00 הסמטה מלאה עד אפס מקום
• במשחקים גדולים מזמינים מקום בפאב מראש - החדרים עם המסכים מתמלאים ראשונים
• ארנק בכיס קדמי וטלפון ביד סגורה - הצפיפות ברכבות ובסמטאות היא סביבה נוחה לכייסים
• אחרי שריקת הסיום התחנות עמוסות 45-30 דקות - עדיף להתעכב על פיצה ולנסוע אחרי שהגל מתפזר

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לנסוע לכיוון האצטדיון ברכב ביום משחק - הרחובות סביב פואוריגרוטה נסגרים והחניה בלתי אפשרית
• להגיע ללארגו מראדונה אחר הצהריים של יום משחק ולצפות לתמונה נקייה בלי המתנה
• לעלות לרכבת ברבע השעה האחרונה לפני שריקת הפתיחה - הקרונות מפוצצים ובדיקות הביטחון מאטות הכל
• ללבוש צבעים בולטים של קבוצה יריבה בסמטאות בערב משחק גדול - לא מסוכן בהכרח, פשוט מיותר
• לוותר על הזמנת שולחן בפאב במשחק צמרת ולגלות שאין כיסא פנוי ברדיוס קילומטר

שאלות נפוצות

האם שווה להיות בנאפולי ביום משחק גם בלי כרטיס?

בהחלט. יום משחק בנאפולי הוא חוויה עירונית שלמה: עיתונים ורודים ודיוני הרכבים בברים בבוקר, דוכני צעיפים בוויה טולדו, עלייה לרגל לציורי מראדונה בקוורטיירי ספניולי, שיירות הקטנועים לפואוריגרוטה, צפייה במשחק בבר שכונתי וצפירות החגיגה אחרי. הכל בחינם, והאווירה מתחרה ביציע עצמו.

איפה הכי כדאי לראות את המשחק בעיר בלי כרטיס?

בברים ובפאבים שמקרינים: ליד האצטדיון בולט בר האוהדים לה מאנו דה דיוס מול העיקול A, בקיאיה מרוכזים פאבים עם מסכים וסאונד פתוח, ובמרכז ההיסטורי ברים קטנים מוציאים טלוויזיה וכיסאות אל הסמטה. במשחקי הכרעה גדולים מוצבים לעיתים מסכי ענק בכיכרות, ובראשן פיאצה דל פלביסיטו.

האם יום משחק בנאפולי מסוכן לתיירים?

המוניטין גרוע מהמציאות. משפחות עם ילדים עושות את המסלול הזה כל שבועיים, והאלימות סביב הכדורגל האיטלקי מתרחשת כמעט תמיד בין קבוצות אוהדים קיצוניות, לא מול תיירים. הזהירות הנדרשת היא בעיקר מפני כייסים בצפיפות: ארנק בכיס קדמי, טלפון ביד סגורה, ולא ללבוש צבעי קבוצה יריבה.

איך מגיעים לאצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה?

שתי רכבות משרתות את פואוריגרוטה: קו 2 של הרכבת התחתית עד תחנת קמפי פלגריי (כעשר דקות הליכה מהשערים) והרכבת הפרברית קומאנה עד תחנת מוסטרה (כשבע דקות). ביום משחק יוצאים 90-60 דקות לפני שריקת הפתיחה, כי הקרונות מתמלאים והבידוק בכניסות איטי. ברכב פרטי לא מתקרבים - רחובות נסגרים ואין חניה.

מה זה לארגו מראדונה ולמה כולם עולים לשם לרגל?

כיכר קטנה בקוורטיירי ספניולי שבמרכזה ציור קיר ענק של דייגו מראדונה, שצויר ב-1990 לכבוד האליפות השנייה של נאפולי. אחרי מותו של מראדונה המקום הפך למקדש חילוני: מזבחות מאולתרים, חולצות וצעיפים שאוהדים מכל העולם משאירים, ותור קבוע לתמונה. הכניסה חופשית, ועדיף להגיע לפני הצהריים.

מתי יש משחקים בנאפולי ואיך בודקים את הלוח?

עונת הסרייה A נמשכת בדרך כלל מסוף אוגוסט עד מאי, עם משחק ביתי בערך אחת לשבועיים - בסופי שבוע וגם באמצע השבוע במשחקי גביע ואירופה. שעות הפתיחה משתנות ממחזור למחזור ונקבעות סופית רק שבועות ספורים מראש, לכן בודקים את הלוח באתר הרשמי של המועדון לפני שנועלים תאריכי טיסה.

{"@context": "https://schema.org", "@type": "FAQPage", "mainEntity": [{"@type": "Question", "name": "האם שווה להיות בנאפולי ביום משחק גם בלי כרטיס?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "בהחלט. יום משחק בנאפולי הוא חוויה עירונית שלמה: עיתונים ורודים ודיוני הרכבים בברים בבוקר, דוכני צעיפים בוויה טולדו, עלייה לרגל לציורי מראדונה בקוורטיירי ספניולי, שיירות הקטנועים לפואוריגרוטה, צפייה במשחק בבר שכונתי וצפירות החגיגה אחרי. הכל בחינם, והאווירה מתחרה ביציע עצמו."}}, {"@type": "Question", "name": "איפה הכי כדאי לראות את המשחק בעיר בלי כרטיס?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "בברים ובפאבים שמקרינים: ליד האצטדיון בולט בר האוהדים לה מאנו דה דיוס מול העיקול A, בקיאיה מרוכזים פאבים עם מסכים וסאונד פתוח, ובמרכז ההיסטורי ברים קטנים מוציאים טלוויזיה וכיסאות אל הסמטה. במשחקי הכרעה גדולים מוצבים לעיתים מסכי ענק בכיכרות, ובראשן פיאצה דל פלביסיטו."}}, {"@type": "Question", "name": "האם יום משחק בנאפולי מסוכן לתיירים?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "המוניטין גרוע מהמציאות. משפחות עם ילדים עושות את המסלול הזה כל שבועיים, והאלימות סביב הכדורגל האיטלקי מתרחשת כמעט תמיד בין קבוצות אוהדים קיצוניות, לא מול תיירים. הזהירות הנדרשת היא בעיקר מפני כייסים בצפיפות: ארנק בכיס קדמי, טלפון ביד סגורה, ולא ללבוש צבעי קבוצה יריבה."}}, {"@type": "Question", "name": "איך מגיעים לאצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "שתי רכבות משרתות את פואוריגרוטה: קו 2 של הרכבת התחתית עד תחנת קמפי פלגריי (כעשר דקות הליכה מהשערים) והרכבת הפרברית קומאנה עד תחנת מוסטרה (כשבע דקות). ביום משחק יוצאים 90-60 דקות לפני שריקת הפתיחה, כי הקרונות מתמלאים והבידוק בכניסות איטי. ברכב פרטי לא מתקרבים - רחובות נסגרים ואין חניה."}}, {"@type": "Question", "name": "מה זה לארגו מראדונה ולמה כולם עולים לשם לרגל?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "כיכר קטנה בקוורטיירי ספניולי שבמרכזה ציור קיר ענק של דייגו מראדונה, שצויר ב-1990 לכבוד האליפות השנייה של נאפולי. אחרי מותו של מראדונה המקום הפך למקדש חילוני: מזבחות מאולתרים, חולצות וצעיפים שאוהדים מכל העולם משאירים, ותור קבוע לתמונה. הכניסה חופשית, ועדיף להגיע לפני הצהריים."}}, {"@type": "Question", "name": "מתי יש משחקים בנאפולי ואיך בודקים את הלוח?", "acceptedAnswer": {"@type": "Answer", "text": "עונת הסרייה A נמשכת בדרך כלל מסוף אוגוסט עד מאי, עם משחק ביתי בערך אחת לשבועיים - בסופי שבוע וגם באמצע השבוע במשחקי גביע ואירופה. שעות הפתיחה משתנות ממחזור למחזור ונקבעות סופית רק שבועות ספורים מראש, לכן בודקים את הלוח באתר הרשמי של המועדון לפני שנועלים תאריכי טיסה."}}]} {"@context": "https://schema.org", "@type": "TouristAttraction", "name": "לארגו מראדונה (Largo Maradona)", "description": "כיכר קטנה בקוורטיירי ספניולי בנאפולי שבמרכזה ציור קיר ענק של דייגו מראדונה מ-1990, שהפכה לאתר עלייה לרגל של אוהדי כדורגל מכל העולם ולמוקד האווירה ביום משחק של נאפולי.", "image": "https://downloadscdn6.magnific.com/1599561/1/462.jpg?filename=argentine-soccer-fans-welcome-their-team-with-flags-confetti-blue-smoke-inside-stadium.jpg&token=exp=1786621411~hmac=dc920877ef742076b47747a6d07e2c82", "url": "https://www.xn--4dbkmlrz.com/match-day-naples/", "address": {"@type": "PostalAddress", "addressLocality": "Naples", "addressCountry": "IT"}}