ספוליאטלה - ריצ'ה או פרולה - זו לא שאלה של טוב ורע אלא של שתי חוויות שונות לגמרי: הריצ'ה היא קונכייה שכבתית ופריכה מבצק שומני שנמתח לעלים דקיקים ונאפה עד לפריכות דרמטית, והפרולה היא כיפה חלקה מבצק פריך-חמאתי, שתיהן ממולאות באותה ריקוטה מתובלת בסולת, וניל וקליפת הדר מסוכרת, ונמכרות בכל קונדיטוריה בנאפולי במחיר צנוע של כמה יורו. מי שמחפש דרמה טקסטורית - קול הפריכות, הקצוות שמתפוררים - בוחר בריצ'ה, ומי שמעדיף מרקם רך ומוכר יותר, קרוב לעוגה חמאתית, בוחר בפרולה.

שתי הגרסאות צאצאיות של אותו מתכון נזירי בן יותר משלוש מאות שנה, אבל רק אחת מהן שרדה כמעט בלי שינוי, בעוד השנייה נולדה עירונית שכתוב אותה לתיירותי המוכר. ברוב הקונדיטוריות הוותיקות בעיר, השתיים יושבות זו לצד זו בוויטרינה, לפעמים לצד המילוי הסמיך של אחותן השלישית - ה"סנטה רוזה" עם קרם פסטיירה וסוכריות דובדבן.

ההבדל האמיתי לא נגמר בבצק - יש הבדל בזמן ההכנה, בטכניקה, ואפילו בזהות המקום שבו כדאי לקנות כל גרסה. מי שמתכנן לטעום את שתיהן ביקור אחד כדאי שיידע גם מתי לוותר על התור הארוך ומתי דווקא כדאי לחכות.

ריצ'ה מול פרולה - ההבדל שמרגישים כבר בנגיסה הראשונה

ההבדל הראשון והבולט ביותר בין שני סוגי הספוליאטלה נמצא בבצק. שתיהן מתחילות מאותה משפחה של קמח, שומן ומים, אבל הטכניקה שהופכת את הבצק הגולמי למאפה הסופי שונה לחלוטין, וזה מה שקובע את החוויה בפה.

הבצק של הריצ'ה - עשרות שכבות דקות כמו נייר

בצק הריצ'ה (Riccia) הוא בצק שומני מיוחד, מסורתית עם שומן חזיר איכותי, שנמתח ונמתח שוב עד שנהיה דק כמעט כנייר, ואז נגלגל לגליל ארוך שנחתך לפרוסות עגולות. כל פרוסה נלחצת ונמתחת ידנית לכיפה חלולה בצורת קונכייה או משפך, שממולאת ונסגרת. כשהמאפה נכנס לתנור החם, השכבות הדקות מתנפחות ומתרחקות זו מזו, ונוצרות הטבעות הגליות האופייניות שנראות כמו קשקשי קונכיה - וכשנוגסים, השכבות מתפצפצות ומתפוררות בפריכות שכמעט אי אפשר למצוא במאפה אחר.

הבצק של הפרולה - פריכות רכה של בצק עוגה

בצק הפרולה (Frolla) קרוב הרבה יותר לבצק פריך רגיל - סוג של פשטידה מתוקה, עם חמאה, סוכר וביצים, שנועד להישאר קומפקטי ולא להתנפח לשכבות. התוצאה היא כיפה עגולה, חלקה, בצבע זהוב אחיד, שנפתחת בנגיסה למרקם רך יותר, קרוב לעוגיית חמאה עבה. מי שמכיר קרואסון מול עוגת חמאה פשוטה - ההבדל בין הריצ'ה לפרולה דומה מאוד לפער הזה, רק ששתיהן ממולאות באותו מילוי.

אז מה בעצם שונה בטעם?

המילוי כמעט זהה בשתי הגרסאות, כך שההבדל בטעם מגיע בעיקר מהבצק - הריצ'ה מוסיפה ניחוח שומני עשיר וקראנצ'יות שמתחרה עם המילוי הרך, בעוד הפרולה משאירה את הריקוטה המתוקה כמרכז החוויה, עם רקע חמאתי שקט יותר. אנשים שמעדיפים קינוח "פחות עבודה" בפה נוטים לפרולה, ומי שאוהב מרקמים מורכבים בוחר בריצ'ה כמעט תמיד.

בפורומים ורשתות חברתיות שבהם משתפים תיירים ומקומיים את החוויות שלהם מנאפולי חוזר דיון קבוע סביב השאלה איזו גרסה "האמיתית" יותר - חלק טוענים בתוקף שהריצ'ה היא הבחירה היחידה שראויה לשם ספוליאטלה, בעוד אחרים, בעיקר נאפוליטנים ותיקים, מזכירים דווקא את הפרולה כמאפה הביתי שגדלו עליו וש"אף אחד לא מדבר עליו מספיק". המסקנה המעשית: כדאי לטעום את שתיהן לפני שקובעים דעה, כי ההבדל גדול מספיק כדי להפתיע.

מהמנזר בקונקה דיי מריני ועד רחוב טולדו - ההיסטוריה של הספוליאטלה

שם המאפה עצמו - ספוליאטלה - פירושו במילולית "עלים דקים", והוא מתאר את שכבות הבצק שיוצרות אותו. אבל ההיסטוריה של המאפה לא מתחילה בנאפולי עצמה, אלא במנזר קטן על צוקי חוף אמלפי.

הנזירה שלא רצתה לזרוק סולת שנשארה

המתכון המקורי נולד סביב המאה ה-17 במנזר סנטה רוזה בקונקה דיי מריני, כפר קטן על חוף אמלפי, כשנזירה במנזר לא רצתה לזרוק שאריות סולת מבושלת בחלב. היא ערבבה אותן עם ריקוטה, פירות יבשים, סוכר וליקר לימון, עטפה את התערובת בין שני עלי בצק בצורת ברדס נזירי, ואפתה. המאפה נקרא על שם המנזר - "סנטה רוזה" - והמתכון נשמר סודי בין כותלי המנזר במשך כמאתיים שנה, כשמדי שנה, ביום חגה של הקדושה, המתוק חולק עם תושבי הכפר.

פסקואלה פינטאורו והלידה של הריצ'ה המודרנית

רק בתחילת המאה ה-19 הגיע המתכון לידיו של פסקואלה פינטאורו, בעל בית קפה ברחוב טולדו בלב נאפולי. פינטאורו הסיר את קרם הפסטיירה והדובדבנים החמוצים ששימשו במקור, דקק את הבצק עד לקיצוניות, ויצר את הגרסה השכבתית והפריכה שמוכרת היום כ"ריצ'ה" - למעשה, הגרסה העירונית והמפושטת יותר של המתכון הנזירי. בית הקפה שלו, שעדיין פועל באותו מיקום, הפך את המאפה למוצר יומיומי של נאפולי, וממנו הוא התפשט לכל קונדיטוריה בעיר. הפרולה, לעומת זאת, נשארה קרובה בהרבה למתכון הנזירי המקורי, ולכן נחשבת בעיני רבים לגרסה ה"אותנטית" יותר היסטורית - גם אם פחות מפורסמת מהריצ'ה שהפכה לסמל.

מעניין לציין שהמעבר מהמנזר לרחוב לא היה מיידי - במשך עשרות שנים המתכון עבר בין ידיים פרטיות, מתקן לקהילה מקומית, לפני שקיבל את הצורה המסחרית שמוכרת כיום. השם "ריצ'ה", שפירושו המילולי "מתולתלת" או "מסולסלת", מתייחס ישירות לצורת השכבות הגליות שנוצרות בתנור - וזו אחת הדוגמאות הבודדות שבהן שם המאכל מתאר במדויק את המראה החזותי שלו, עוד לפני שטועמים אותו בכלל.

המילוי הקבוע - ריקוטה, סולת, וניל וקליפת הדר מסוכרת

בעוד שהבצק הוא ההבדל הבולט בין ריצ'ה לפרולה, המילוי הוא כמעט תמיד זהה, ומורכב ממתכון קבוע שכל קונדיטוריה מקפידה עליו בשונות קלה בלבד.

הרכיבים שלא משתנים בין קונדיטוריה לקונדיטוריה

הבסיס הוא ריקוטה טרייה, מעורבבת עם סולת מבושלת בחלב עד למרקם סמיך, סוכר, וניל, וקליפת תפוז או לימון מסוכרת חתוכה לקוביות זעירות. השילוב הזה יוצר מילוי מתוק אך לא כבד מדי, עם ניחוח הדרים שמאזן את השומן של הבצק. חלק מהקונדיטוריות מוסיפות קורט קינמון, אחרות מדגישות דווקא את ריח הוניל - ההבדלים העדינים האלה הם מה שהופך קונדיטוריה אחת ל"טובה יותר" מאחרת בעיני יודעי דבר מקומיים.

וריאציות נדירות שכדאי להכיר

גרסה שלישית, פחות מוכרת לתיירים אך אהובה על נאפוליטנים, היא "סנטה רוזה" - הגרסה הקרובה ביותר למקור המנזרי, עם שכבת קרם פסטיירה מעל המילוי הרגיל וסוכריית דובדבן במרכז. אם רואים אותה בוויטרינה, שווה להזמין אותה לצד הריצ'ה או הפרולה כדי להבין את שלושת הדורות של אותו מתכון באותה ישיבה. חלק מהקונדיטוריות מגישות אותה רק בהזמנה מיוחדת או בכמות מוגבלת ביום, כך שאם רואים אותה זמינה - זה שווה לנצל את ההזדמנות.

כדאי לדעת גם שאיכות הריקוטה משפיעה ישירות על תוצאת המילוי - ריקוטה טרייה ואיכותית נותנת מרקם קרמי וקליל, בעוד ריקוטה פחות טרייה עלולה להשאיר טעם חמצמץ קל שמפריע לחלק מהאוכלים. זו אחת הסיבות שקונדיטוריות ותיקות עם מחזור מכירות גבוה נוטות להיות אמינות יותר - המילוי שלהן מוכן טרי מדי יום ולא נשמר לאורך זמן.

איך בוחרים - ריצ'ה, פרולה, או שתיהן

אין תשובה "נכונה" אחת - הבחירה תלויה בציפייה של הטועם ובכמות הזמן והתיאבון שיש לו.

ריצ'ה - לחובבי חוויה טקסטורית דרמטית

מי שרוצה את חוויית הספוליאטלה ה"קלאסית" שרואים בתמונות - השכבות הגליות, קול הפריכות, פירורים שנופלים על החולצה - צריך ריצ'ה. זו הגרסה שמוכרת בכל קונדיטוריה בעיר, ולרוב גם היקרה מעט יותר בגלל העבודה הידנית הנדרשת למתיחת הבצק. היא גם המאפה הכבד יותר מבין השניים, בגלל השומן הרב בבצק.

פרולה - לחובבי בצק עוגה קלאסי ורך

מי שפחות אוהב מאפים שומניים מדי, או פשוט מעדיף מרקם מוכר יותר, ייהנה יותר מהפרולה. היא קלה מעט יותר לעיכול, נוחה יותר לאכילה "תוך כדי הליכה" בלי שהפירורים מתפזרים לכל עבר, ולעיתים אף זולה במעט. חלק מהקונדיטוריות הוותיקות דווקא מתמחות בפרולה ולא מכינות ריצ'ה כלל, כך שכדאי לבדוק מראש אם מחפשים ספציפית את הגרסה הזו.

הגרסה הקטנה "ריקה" כמנה חטיף

לצד שתי הגרסאות המלאות קיימת גם "ספוליאטלה ריקה" - גרסה קטנה של בצק הריצ'ה בלי שום מילוי, שנאפית עד לפריכות ונמכרת כמנת חטיף פשוטה וזולה. היא פופולרית בקרב תושבים מקומיים כנשנוש מהיר ליד תחנת האוטובוס או בדרך לעבודה, ומהווה דרך נחמדה לטעום את מרקם הבצק בלי המילוי המתוק והכבד - טוב במיוחד למי שכבר אכל קינוח אחד ביום ורוצה רק "לטעום" את הבצק עצמו.

מי שמטייל עם ילדים ומחפש קינוח קטן שלא יעמיס יותר מדי לפני ארוחה, ה"ריקה" היא בחירה נוחה - היא בגודל של נשנוש אחד-שניים ביסים, לא משאירה ידיים דביקות מדי מהמילוי, וזולה משמעותית מהגרסאות המלאות. שווה לבקש אותה במפורש בשם, כי לא כל תפריט על הוויטרינה מציג אותה בגלוי לצד הגרסאות הממולאות.

מתי ואיך אוכלים אותה נכון - הכי טוב חם ישר מהתנור

ספוליאטלה שיצאה מהתנור לפני חמש דקות היא מאפה אחר לגמרי מזו שעמדה שעתיים בוויטרינה - וזה ההבדל שהמקומיים תמיד מדגישים לתיירים שלא יודעים לבקש.

השעה שבה כדאי להגיע

בקונדיטוריות הפופולריות והוותיקות בעיר, שעות הבוקר המוקדמות של ימי חול - במיוחד בתחילת השבוע - נוטות להיות עמוסות יותר, כשתושבים מקומיים עוברים בדרך לעבודה. מי שרוצה להימנע מהתור הארוך ביותר מעדיף להגיע מעט אחרי שעת השיא, בסביבות אמצע הבוקר המאוחר או אחר הצהריים המוקדם, כשהתנורים עדיין עובדים ברציפות אבל התור מתקצר משמעותית. בסופי שבוע, לעומת זאת, יש עומס גם בשעות מאוחרות יותר בגלל תיירים וקבוצות מקומיות שיוצאות לטיול.

איך מזהים ספוליאטלה טרייה באמת

הסימן הכי ברור הוא הריח - ריח חמאתי-מתוק שעולה מהתנור ברגע שהדלת נפתחת. הסימן השני הוא המראה: ספוליאטלה טרייה מבריקה קלות מהאדים הפנימיים, בעוד אחת שעמדה זמן רב נראית יבשה ומעט שקועה. בקונדיטוריות רבות אפשר פשוט לבקש "אחת חמה" או להצביע על המגש שיצא הכי מאוחר מהתנור - זו לא בקשה חריגה, ורוב בעלי הדוכנים מבינים בדיוק למה מתכוונים ומוציאים במיוחד עבור הלקוח פריט טרי. חשוב לזכור שהמילוי עצמו נשאר חם יותר זמן מהבצק, ולכן כדאי לתת לה קצת רגעים להתקרר לפני הנגיסה הראשונה כדי לא לצרוב את החך.

טיפ לדילוג על התור בקונדיטוריות הפופולריות

ביקורות ודיווחים של מטיילים שחוזרים לאותן קונדיטוריות שוב ושוב מציינים תבנית ברורה - הגעה סמוך לפתיחה, לפני שעת השיא של הבוקר, מקצרת את זמן ההמתנה משמעותית, בעוד הגעה בשעות הצהריים בסופי שבוע כמעט תמיד כרוכה בתור ארוך יותר. חלק מהמקומות המצליחים ביותר גם מוכרים דרך חלון צר בלבד, בלי ישיבה, כך שקצב התור מהיר יותר ממה שהאורך הנראה לעין מרמז.

הקונדיטוריות הוותיקות שהכי שווה לדעת עליהן

נאפולי מלאה בקונדיטוריות שמוכרות ספוליאטלה, אבל יש כמה שמות ותיקים שחוזרים שוב ושוב בהמלצות של מקומיים ושל מבקרים חוזרים, ולכל אחד מהם אופי שונה.

פינטאורו ברחוב טולדו - המקום שבו הכל התחיל

הבית העסק של פינטאורו ברחוב טולדו, אותו רחוב הקניות הראשי של נאפולי, פועל באותו מיקום מאז תחילת המאה ה-19 ונחשב לאתר ה"מקור" של הריצ'ה המודרנית. מדובר בעמדת עמידה קטנה יותר מאשר בית קפה מפואר, אבל ההיסטוריה שמאחוריו הופכת ביקור בו לחוויה בפני עצמה, גם אם הטעם דומה למקומות אחרים בעיר.

אטנסיו ליד התחנה המרכזית

הפורנו האנטיקו של אטנסיו, סמוך לתחנת הרכבת המרכזית של נאפולי, מפעיל תנורים לאורך כל שעות היום כדי לשמור על זרם קבוע של מאפים טריים. מבקרים חוזרים מדווחים שהמאפה שמגיע ישר מהתנור שם, עדיין לוהט בעטיפת הנייר, הוא בין החוויות האותנטיות ביותר בעיר - אבל גם המקום הזה נוטה להתמלא בתור בשעות הבוקר הראשונות, כך שהגעה מעט מאוחרת יותר משתלמת.

ספוליאטלה מרי בגלריה אומברטו

ספוליאטלה מרי, הממוקמת מתחת לגלריה אומברטו הראשונה במרכז ההיסטורי, זוכה בקרב חלק מהמבקרים להעדפה אפילו על פני פינטאורו - הבצק מתואר כפריך אך לא שמנוני מדי, והמילוי כעשיר וארומטי. גם כאן נרשם תור קבוע, אבל בעלי הדוכן מהירים ומנוסים בהגשת כמויות גדולות.

גמברינוס ובתי קפה נוספים בסביבה

מי שמעדיף לשלב את הטעימה עם ישיבה נינוחה בבית קפה היסטורי יכול לפנות אל גראן קפה גמברינוס, בית הקפה המפואר ביותר בעיר, שמגיש גרסאות משלו למאפים המקומיים לצד קפה איטלקי אמיתי. לרשימה רחבה יותר של אפשרויות מומלצות באזורים שונים בעיר, כדאי להעיף מבט בבתי הקפה המומלצים בנאפולי, ובעונות החמות אפשר לסיים את הטעימה גם בגלידריה מומלצת באותו אזור.

מחוץ למרכז ההיסטורי, גם ברובע קיאיה האלגנטי אפשר למצוא קונדיטוריות ותיקות שמכינות ספוליאטלה באיכות גבוהה בלי התור הענק של המקומות המפורסמים ביותר - אופציה נוחה למי שגר או מטייל באזור הזה ולא רוצה לחצות את העיר במיוחד בשביל המאפה.

טיפים ישראליים וזוויות מעשיות לפני שמזמינים

כמה שאלות חוזרות ונשאלות על ידי ישראלים שמתכננים לטעום ספוליאטלה בנאפולי, ותשובות מעשיות עליהן.

כשרות וגלוטן - מה כדאי לבדוק

הספוליאטלה, כמו רוב המאפים המסורתיים בנאפולי, אינה כשרה ואינה מיועדת לצרכני גלוטן חופשי - הבצק מבוסס קמח חיטה רגיל והמילוי כולל חלב וגבינה, כך שאין בה תחליף מוכר. מי שמחפש אפשרויות ללא גלוטן בעיר יכול לעיין במסעדות ללא גלוטן בנאפולי שמציעות פתרונות חלופיים, אך לא לספוליאטלה עצמה. מי שמקפיד על כשרות מלאה כדאי שיברר מראש מול הקהילה היהודית או חב"ד המקומיים לגבי אפשרויות מאושרות, בלי לצפות שהמאפה המסורתי עצמו יתאים.

לשלב את הספוליאטלה בסיור טעימות רחוב

למי שלא רוצה לחפש לבד קונדיטוריות ומעדיף ליווי מקומי שמכיר בדיוק איפה המאפה הכי טרי באותו יום, קיימים סיורי טעימות שכוללים ספוליאטלה לצד פיצה, מוצרלה ובאבה - למשל סיור טעימות רחוב בליווי מקומי שעובר בין הפינות ההיסטוריות של הרובע הספרדי. הסיורים האלה גם חוסכים את הצורך לתכנן מסלול בין קונדיטוריות ומאפשרים לטעום כמה גרסאות באותו יום בכמות מוגבלת שלא מכבידה על הבטן.

לתכנון ההגעה לעיר עצמה, כולל טיפים על תנועה ובטיחות ברחובות ההיסטוריים שבהם נמצאות רוב הקונדיטוריות הוותיקות, שווה להעיף מבט בעמוד הטעויות הנפוצות של תיירים בנאפולי, שמסביר איך לנווט את המרכז ההיסטורי בביטחון תוך כדי מסע קונדיטוריות, גם בשעות הבוקר המוקדמות שבהן יוצאים לחפש את המאפה הטרי ביותר.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הריצ'ה והפרולה חולקות כמעט תמיד את אותו מילוי בסיסי - ריקוטה, סולת, וניל וקליפת הדר מסוכרת - ההבדל האמיתי הוא בבצק ובצורה.
• המקור ההיסטורי הוא נזירי - מתכון שנשמר סודי יותר משנתיים מאות במנזר סנטה רוזה בקונקה דיי מריני שעל חוף אמלפי.
• הגרסה שרוב הקונדיטוריות מציגות במרכז הוויטרינה היא הריצ'ה - הפרולה נפוצה פחות ולא כל מקום מכין אותה.
• ספוליאטלה שיצאה מהתנור לפני דקות היא מאפה שונה לגמרי מזו שעמדה שעות בוויטרינה - הבצק מאבד פריכות מהר יחסית.
• קיימת גם גרסה קטנה בלי מילוי בכלל - ה'ספוליאטלה ריקה' - שנאכלת כמנת חטיף פשוטה וזולה.
• מחיר מייצג למאפה בודד נע סביב כמה יורו בקונדיטוריות הרגילות - כדאי לוודא מול הספק בזמן ההזמנה, שכן מחירים משתנים בין מקום למקום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לקנות ספוליאטלה שעומדת כבר שעות בוויטרינה במקום לבקש אחת חמה שיצאה זה עתה מהתנור.
• להתבלבל בין ריצ'ה לפרולה ולהתאכזב ממרקם שונה מהציפייה - כדאי לדעת מראש מה מזמינים.
• להגיע לקונדיטוריה הפופולרית ביותר בעיר בשעת השיא של הבוקר במקום לתזמן הגעה מאוחרת יותר.
• לאכול ספוליאטלה גדולה כארוחה שלמה - היא כבדה ומתוקה מאוד ומתאימה יותר כקינוח או נשנוש.
• להניח שכל קונדיטוריה בעיר מכינה את שני הסוגים - חלקן מתמחות רק באחד מהם ולא בשני.
• לצפות למרקם זהה בכל מקום - איכות הבצק ועובי השכבות משתנים משמעותית בין קונדיטוריה לקונדיטוריה.

שאלות נפוצות

מה ההבדל העיקרי בין ספוליאטלה ריצ'ה לפרולה?

ההבדל המרכזי הוא בבצק - הריצ'ה עשויה מבצק שומני שנמתח לעשרות שכבות דקות ונאפה לצורת קונכייה פריכה, בעוד הפרולה עשויה מבצק פריך-חמאתי חלק שנשאר קומפקטי ורך יותר. שתיהן ממולאות באותו מילוי ריקוטה, סולת ווניל.

איזו ספוליאטלה יותר מקורית - ריצ'ה או פרולה?

מבחינה היסטורית הפרולה קרובה יותר למתכון המנזרי המקורי מהמאה ה-17. הריצ'ה היא הגרסה העירונית שפותחה בתחילת המאה ה-19 ברחוב טולדו, כשהבצק דוקק ופושט - ולמרות שהיא ה'צעירה' מבין השתיים, היא הפכה עם הזמן לגרסה המזוהה ביותר עם נאפולי.

מה זה 'ספוליאטלה ריקה'?

זו גרסה קטנה של בצק הריצ'ה בלי שום מילוי בפנים, נאפית עד לפריכות ונמכרת כמנת חטיף פשוטה וזולה יותר. פופולרית בעיקר בקרב תושבים מקומיים כנשנוש מהיר.

איפה הכי כדאי לאכול ספוליאטלה בנאפולי?

אין תשובה יחידה - קונדיטוריות ותיקות כמו פינטאורו ברחוב טולדו, אטנסיו ליד התחנה המרכזית וספוליאטלה מרי בגלריה אומברטו נחשבות בין הידועות בעיר, וכל אחת מהן מציעה חוויה מעט שונה בטעם ובאווירה.

האם אפשר למצוא ספוליאטלה כשרה בנאפולי?

המתכון המסורתי כולל חלב וגבינה ואינו כשר, ולא ידועה גרסה מסחרית כשרה נפוצה בעיר. מי שמקפיד על כשרות מומלץ שיברר מראש מול גורמי הקהילה היהודית או חב"ד המקומיים לגבי אפשרויות זמינות, מבלי לצפות שהמאפה המסורתי עצמו יתאים.

כמה עולה ספוליאטלה בנאפולי?

מדובר במאפה זול יחסית, בדרך כלל כמה יורו בודדים ליחידה בקונדיטוריות רגילות ברחוב, עם הבדלי מחיר בין הריצ'ה היקרה מעט יותר לפרולה. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק, שכן תעריפים משתנים ומתעדכנים.