זפולה די סן ג׳וזפה היא טבעת בצק רבוך, מטוגנת או אפויה, ממולאת קרם פטיסייר ומעוטרת בשתיים או שלוש דובדבני אמרנה. בנאפולי היא מופיעה בכל חלון ראווה בשבועות שסביב 19 במרץ, יום סן ג׳וזפה שהוא גם יום האב באיטליה, נמכרת ביחידה בשני גדלים, והגרסה המטוגנת היא המסורתית - עשירה, פריכה בחוץ ורכה בפנים.

ההבדל בין שתי הגרסאות הוא מה שקובע בפועל מה ייכנס לקופסה. המטוגנת נושאת ארומה עמוקה וקליפה שנשברת בנגיסה, והיא זו שהמסורת הנאפוליטנית מגנה עליה בקנאות. האפויה קלילה יותר ונחשבת בעיני חלק כפשרה, אבל היא זו שנשארת טובה כמה שעות אחרי הקנייה. בקונדיטוריות הוותיקות שתיהן יושבות זו לצד זו באותו חלון, לרוב באותו מחיר, ולכל אחת קהל נאמן שלא מתפשר.

מאחורי הטבעת הזו עומד קו ארוך: חגיגות אביב רומיות, מנזרים במרכז ההיסטורי של נאפולי, וקונדיטור אחד שנתן לה את הצורה המודרנית. מה שנשאר קבוע הוא הריטואל עצמו - מגש קרטון קשור בסרט, שם המשפחה מודפס על השקית, ותור שמתחיל להתארך כבר בשעות הבוקר.

מה זו בעצם הזפולה של סן ג׳וזפה

הזפולה הנאפוליטנית אינה סופגנייה ואינה מאפה שמרים. הבסיס שלה הוא בצק רבוך - אותו בצק שממנו מכינים פחזניות ואקלרים, שנקרא באיטלקית pasta bigne. מכינים אותו על האש: מרתיחים מים עם שומן, שופכים פנימה קמח בבת אחת, מערבבים עד שהעיסה מתנתקת מדפנות הסיר, ורק אז משלבים ביצים אחת אחרי השנייה. התוצאה היא בצק סמיך ומבריק שאפשר לזלף דרך צנתר משונן לצורת טבעת פתוחה עם שוליים מסולסלים.

למה הצורה חשובה כל כך

הסלסול אינו קישוט בלבד. השוליים המשוננים יוצרים שטח פנים גדול שמזהיב מהר, וכשהמאפה תופח החלל הפנימי נשאר ריק - שם בדיוק נכנס הקרם. טבעת שיוצאת חלקה מדי מעידה על זילוף חפוז או על בצק רך מדי, ובדרך כלל גם על מרקם ספוגי במקום פריך. בקונדיטוריות הוותיקות מזלפים את הטבעות על ריבועי נייר אפייה קטנים, מכניסים אותן לשומן יחד עם הנייר ומושכים אותו החוצה ברגע שהבצק מתייצב - טריק שמונע מהטבעת להתעוות ולאבד את הצורה.

הקרם והדובדבן - שני הפרטים שמסגירים איכות

המילוי הוא קרם פטיסייר קלאסי: חלב, חלמונים, סוכר, עמילן, ולעיתים קליפת לימון או וניל. בנאפולי מזלפים אותו בשתי שכבות - שכבה נמוכה בתוך החלל ורוזטה גבוהה מעליה - כך שהנגיסה הראשונה תמיד תופסת קרם ולא רק בצק. מעל מונחות שתיים או שלוש דובדבני אמרנה (amarena), דובדבני חמוץ ששומרו בסירופ, והחומציות שלהן היא מה שמונע מהמאפה כולו להיות מתוק מדי.

אמרנה אמיתי מול ריבה אדומה

זו ההבחנה שמפרידה בין קונדיטוריה רצינית לייצור המוני. דובדבן אמרנה אמיתי הוא פרי שלם וכהה, עם עמידות קלה בין השיניים וסירופ סמיך ומבריק שנוטף לאט. תחליף זול נראה ככתם ריבה אדמדם שנמרח על הקרם, לרוב בגוון זוהר מדי ובלי מרקם של פרי. אם בחלון הראווה הדובדבנים נראים שטוחים ומרוחים, יש כתובות טובות יותר במרחק הליכה.

מטוגנת או אפויה - ההבדל שקובע מה ייכנס לקופסה

בנאפולי השאלה הזו נשאלת בכל דלפק, ולתשובה יש השלכות מעשיות. שתי הגרסאות חיות זו לצד זו באותה קונדיטוריה, והבחירה בין fritta ל-al forno אינה עניין של איכות אלא של אופי ושל תזמון.

המטוגנת - הגרסה שהמסורת מגנה עליה

המטוגנת היא המקור. הבצק נכנס לשומן עמוק ומתנפח תוך דקות לטבעת זהובה עם קליפה פריכה ופנים רך ולח. באסכולות הוותיקות בעיר מטגנים פעמיים: תחילה בשמן חם כדי לבנות את המבנה, ואחר כך בשומן חזיר מומס (strutto) שנותן את הארומה העמוקה שמזהים מיד. מריו סקטורקיו, מהשמות המזוהים ביותר עם הקונדיטוריה הנאפוליטנית, נהג לומר שהזפולה האמיתית היא רק מטוגנת ורק בשומן חזיר - אמירה שעדיין מצוטטת בעיר בכל עונה מחדש.

האפויה - קלילה יותר, ועמידה יותר בשעות

האפויה נראית כמעט זהה אבל מתנהגת אחרת: הקליפה דקה ויבשה יותר, הפנים אוורירי, והטעם עדין - הקרם מוביל במקום השומן. פוריסטים רואים בה פשרה, ובכל זאת יש לה יתרון אמיתי: היא אינה סופגת שמן ואינה מתרככת באותו קצב, ולכן היא שומרת על עצמה טוב יותר במשך שעות. באזורים שבהם עובדים הרבה עם קהל מקומי, כמו הרובעים שמעל המרכז, האפויה נמכרת לא פחות טוב מהמטוגנת.

מה לקחת אם אתם ממשיכים ליום בחוץ

הכלל שמקומיים עובדים לפיו פשוט: מטוגנת אוכלים באותה שעה, קרוב לדלפק, לכל היותר עד הצהריים של אותו יום. אפויה שורדת נסיעה ברכבת או המתנה במלון. אם אתם קונים בבוקר וממשיכים ליום שלם בעיר, בחרו אפויה; אם אתם חוצים את הרחוב לספסל הראשון, קחו מטוגנת בלי להתלבט. משפחות נאפוליטניות פותרות את הדילמה בדרך שלישית - קונות אחת מכל סוג ומשוות סביב השולחן.

מהחגיגות הרומיות למנזרים של המרכז ההיסטורי

לזפולה יש שושלת ארוכה יותר משנדמה, וההיסטוריה שלה מסבירה גם למה היא מטוגנת וגם למה היא צצה דווקא בפתח האביב.

הליבראליה, ואחריה המנזרים

הקו ההיסטורי הנפוץ מוביל אחורה אל הליבראליה (Liberalia), חגיגות אביב רומיות שנערכו ב-17 במרץ ובהן טוגנו לביבות חיטה בשומן רותח לכבודם של בכחוס וסילנוס. הקישור אינו הוכחה - הוא נשען על דמיון בין מנהגים - אבל הוא מסביר את הצירוף של בצק מטוגן ותאריך קבוע בתחילת האביב. הצורה שאנחנו מכירים התגבשה מאוחר בהרבה, בתוך מנזרי המרכז ההיסטורי של העיר. המסורת מייחסת את ההכנה לנזירות סן גרגוריו ארמנו (San Gregorio Armeno), למנזר סנטה פטריציה ולכנסיית קרוצ׳ה די לוקה, בלי שאפשר להכריע מי הייתה הראשונה.

קוואלקנטי, פינטאורו והמעבר לבצק רבוך

המרשם הכתוב הראשון מופיע אצל איפוליטו קוואלקנטי, אציל נאפוליטני שספר הבישול שלו Cucina teorico-pratica נדפס לראשונה בנאפולי ב-1837. הזפולה שלו עדיין פשוטה: מים, קמח, מלח, סוכר, יין לבן או מרסלה, וטיגון. הקפיצה לגרסה המודרנית מיוחסת לפסקואלה פינטאורו, אותו קונדיטור שהשם שלו מזוהה גם עם הספוליאטלה, שהגיש ללקוחותיו ב-19 במרץ 1840 טבעת בצק רבוך מועשרת בביצים ובשומן. מאותו רגע הקרם והדובדבן הפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות של המאפה.

ולמה דווקא 19 במרץ

19 במרץ הוא יום סן ג׳וזפה, יוסף הנגר, ובאיטליה הוא גם יום האב. שני הדברים יחד הפכו את המאפה למתנה: קונים מגש, מביאים הביתה, ומחלקים סביב השולחן. זו הסיבה שהביקוש מרוכז בתאריך אחד במקום להתפזר על פני חודשים, וזו גם הסיבה שקונדיטוריה שכונתית קטנה מוכרת ביום אחד כמות שאינה מוכרת בשבועות רגילים.

מתי באמת יש זפולה בנאפולי - ומתי אין

העונה קצרה ומרוכזת. היא נפתחת בפועל אחרי הקרנבל, מתחזקת בשבועיים או שלושה שלפני 19 במרץ, ומגיעה לשיא ביום עצמו. בשבועות האלה הזפולה תופסת את המדף הקדמי בכל חלון ראווה בעיר, לפעמים בערמות של עשרות יחידות שמתחדשות כמה פעמים ביום.

מה קורה בשאר השנה

חלק מהקונדיטוריות בנאפולי מייצרות זפולה גם מחוץ לעונה, בדרך כלל בכמות קטנה ולא בכל יום. כלומר אפשר להיתקל בה גם בחודשים אחרים, אבל לא כדאי לתכנן על זה: בקיץ הסיכוי למצוא זפולה טרייה בקונדיטוריה אקראית נמוך, ומה שכן יימצא לרוב לא נעשה באותו בוקר. מי שמגיע מחוץ לעונה ורוצה מאפה נאפוליטני קלאסי ימצא ספוליאטלה ובבה בכל שעה ובכל רובע, בלי תלות בלוח השנה - ואלה זמינים גם בבתי הקפה המומלצים בעיר.

שעות, ריפוזו והזמנה מראש

הקצב היומי של קונדיטוריה נאפוליטנית קבוע למדי: מנה ראשונה יוצאת בבוקר המוקדם, סבב נוסף לפני הצהריים, ולעיתים סבב אחרון לקראת הערב. עסקים משפחתיים רבים סוגרים לשעות אחר הצהריים (riposo) ופותחים שוב לקראת חמש, ובימי ראשון חלקם עובדים רק עד הצהריים. סביב 19 במרץ התמונה משתנה לגמרי: התורים ארוכים בבוקר ובשעה שלפני ארוחת הערב, והמלאי אוזל מוקדם. נאפוליטנים פותרים את זה בהזמנה טלפונית יום או יומיים מראש עם שעת איסוף מוסכמת, וזה אפשרי לגמרי גם למבקרים - אפשר לבקש מהקבלה במלון להתקשר במקומכם ולנקוב בכמות ובשעה.

איפה קונים בנאפולי - הכתובות שמקומיים הולכים אליהן

הרשימה הבאה מבוססת על קונדיטוריות ותיקות שחוזרות שוב ושוב בדירוגים המקומיים ובשיחות של תושבי העיר. לכל אחת אופי משלה, וההבדלים ביניהן אמיתיים. הטיפ המעשי החשוב ביותר: בחרו לפי הרובע שבו אתם ממילא נמצאים ולא תגררו את עצמכם לצד השני של נאפולי בשביל טבעת אחת.

המרכז ההיסטורי וויה טולדו

סקטורקיו יושבת בפיאצה סן דומניקו מג׳ורה, בלב ספאקנאפולי (Spaccanapoli), והזפולה שלה ידועה בקרם קליל במיוחד ובמאפה ארומטי. כמה דקות משם, בוויה טולדו, פועלת פינטאורו - בית שפתח את דלתותיו עוד במאה השמונה עשרה ומזוהה בעיקר עם הספוליאטלה, שגם הגרסה האפויה שלו לזפולה נחשבת רכה ועדינה עם קרם קטיפתי. באותו קטע רחוב יש גם סניף של לאופולדו, בית שפועל משנות הארבעים ושהאיזון שלו בין פריכות הבצק לקרם ולאמרנה הפך אותו לשם חוזר בכל דירוג. אם אתם רוצים לשבת עם קפה אחרי, גראן קפה גמברינוס נמצא בקצה הדרומי של אותו ציר.

קיאיה, ומרו והשכונות שמעל

ברובע קיאיה, בוויה קיאיה, נמצא הסניף המזוהה ביותר של לאופולדו - כתובת נוחה למי שמטייל בין חנויות האזור ומעדיף להימנע מהצפיפות של המרכז ההיסטורי. בוומרו, בפיאצה ארנלה, פועלת בלאוויה כבר קרוב למאה שנה, עם זפולה רכה ומאוזנת שהיא בחירה טובה אם עליתם לוומרו. הדרך הנוחה למעלה היא הפוניקולרה, וכל הקווים והכרטיסים מרוכזים בעמוד התחבורה הציבורית בנאפולי.

סניטה, פוריה והתחנה המרכזית

ברובע סניטה, בוויה ארנה אלה סניטה, נמצאת פופלה - הבית שהמציא את הפיוקו די נווה, ושבעונה מציע מניפה שלמה של גרסאות: קרם ואמרנה, שוקולד ואמרנה, פיסטוק, וגרסה עם תותי יער. בוויה דומניקו צ׳ירילו, רשיניו אופה את הזפולות הגדולות בעיר, כאלה שיחידה אחת בהן היא קינוח לשניים. לא רחוק מהתחנה המרכזית, בוויה קזנובה, קרטורו פועלת מאז המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה ומוכרת גם מטוגנת וגם אפויה באותה רמה, ובסמוך לתחנה נמצאת גם אטנאזיו, מקדש הספוליאטלה של נאפולי, שבעונה שמה זפולה בחלון. שתי הכתובות האחרונות נוחות במיוחד אם אתם מגיעים או יוצאים ברכבת.

איך בוחרים זפולה טובה - שלוש בדיקות בחלון הראווה

בעונה כל קונדיטוריה בעיר מוכרת זפולה, כולל מקומות שמוציאים אותה רק כי הביקוש קיים. ההבדל בין טבעת מצוינת לטבעת בינונית נראה מהחלון, לפני שמוציאים ארנק.

מה בודקים לפני שמצביעים

• הקרם: צריך להיראות מבריק ויציב, עם קצוות זילוף חדים. קרם עמום, סדוק בקצוות או עם קרום עליון הוא קרם שנמרח אתמול.
• המאפה עצמו: הצבע צריך להיות זהוב אחיד. כתמים כהים או ברק שמנוני על נייר המגש מעידים על טבעת שספגה שמן, ובפה היא תרגיש כבדה.
• הדובדבן: פרי שלם, כהה, מונח על הקרם ולא שקוע בו. כתם ריבה אדום זוהר הוא סימן לחיסכון.
• הקצב במקום: מגש שמתרוקן ומתמלא מחדש עדיף על ערמה גדולה שעומדת מהבוקר. אם אתם רואים עובד יוצא מהמטבח עם מגש חם, זו השעה לקנות.

גדלים, אריזה והובלה

הזפולה נמכרת בשני גדלים עיקריים: יחידה קטנה, מעין מיניון לטעימה, ויחידה מלאה שהיא קינוח שלם ומספיקה בקלות לשניים. אם אתם רוצים לטעום מטוגנת וגם אפויה, קנו שתי יחידות קטנות במקום להתחייב לגדולה אחת. הקנייה נעשית ביחידות ולא במשקל, ובקונדיטוריות הוותיקות אורזים על מגש קרטון עטוף ומהודק בסרט - אריזה שמחזיקה את הטבעות ישרות אבל אינה עמידה למכה. אל תניחו את החבילה בתחתית תיק הגב, ואל תשאירו אותה במכונית בשמש: הקרם עדין ומתחיל לזוב אחרי זמן קצר בחום.

איך אוכלים בלי להתלכלך

אין דרך אלגנטית באמת, וגם המקומיים לא מנסים. הטכניקה המקובלת היא להחזיק את הטבעת בשני נייריות, לנגוס מהצד ולא מהמרכז, ולשמור את הדובדבן לסוף. מפית נוספת בכיס היא לא מותרות.

לשלב את הזפולה ביום אחד בנאפולי

הזפולה עובדת הכי טוב כשהיא חלק ממסלול ולא יעד בפני עצמו. שעה נכונה, שני עצירות נוספות והבנה של הקצב המקומי הופכות טעימה אחת לחוויה שלמה.

מסלול טעימות שעובד בבוקר

התחילו מוקדם, בסביבות שמונה וחצי, בקונדיטוריה במרכז ההיסטורי כשהמנה הראשונה עדיין חמה - זו השעה שבה המטוגנת בשיאה והתור עדיין קצר. משם המשיכו ברגל לאורך ספאקנאפולי, עצרו לאספרסו עומד ליד דלפק, והשלימו את הבוקר בספוליאטלה ריצה במקום אחר כדי להשוות בין שני המאפים המזוהים ביותר עם העיר. אחרי הצהריים, כשהריפוזו סוגר חלק מהעסקים, זה הזמן לעבור לרובע אחר ולחזור לקנייה שנייה לקראת חמש - הסבב שנועד למקומיים שחוזרים מהעבודה.

סיורי אוכל בליווי מקומי

מי שרוצה להיכנס למקומות שלא היה מוצא לבד יכול לשלב סיור אוכל. סיור טעימות בקבוצה קטנה עובר בין דוכנים וקונדיטוריות ומסביר מה בדיוק אוכלים, וסיור אוכל ברובע הספרדי ובמרכז ההיסטורי משלב את הפיצה והמאפים עם ההקשר העירוני. יש גם סיור פרטי דרך שוק פיניאסקה למי שמעדיף קצב אישי. שימו לב שרוב הסיורים אינם בנויים סביב הזפולה - היא תופיע בהם רק אם אתם שם בעונה, ושווה לציין את זה מראש למי שמוביל.

מה שכדאי לישראלים לדעת לפני שקונים

כמה נקודות שחוזרות בשאלות של מבקרים מישראל, ושכדאי לסגור לפני שעומדים מול הדלפק.

שומן חזיר בטיגון - הנקודה החשובה לשומרי כשרות

הטיגון המסורתי של הזפולה נעשה בשומן חזיר מומס, ובחלק מהמתכונים הוותיקים הוא נכנס גם לבצק עצמו. גם הגרסה האפויה עשויה להכיל שומן מן החי, ואין דרך להסיק מהמראה מה השתמשו בו. קונדיטוריה נאפוליטנית רגילה אינה כשרה ואינה מציגה את עצמה ככזו, ולכן ההנחה הנכונה היא שמאפה מסורתי בעיר אינו פרווה. מי ששומר כשרות ורוצה בכל זאת טעימה מקומית צריך לברר ישירות מול הקהילה היהודית בנאפולי או מול בית חב"ד המקומי מה זמין בפועל בתקופת הביקור, בלי להסתמך על הבטחות מראש - הזמינות משתנה ואינה קבועה לאורך השנה.

מרץ בנאפולי - מזג אוויר, טיסות והמשך היום

העונה של הזפולה נופלת בתקופה נוחה במיוחד לטיול בעיר: לא קר באמת, לא חם, והתיירות עדיין לא בשיאה. יש טיסות ישירות מתל אביב לנאפולי בחלק מהשנה ובתדירות משתנה, וכשאין - החיבור דרך רומא או דרך יעד ביניים באירופה קצר. הימים בתקופה הזו קצרים יותר מאשר בקיץ, ולכן משתלם להקדים: בוקר בקונדיטוריה ובמרכז ההיסטורי, צהריים באתר סגור, ואחר הצהריים ברובע אחד לפני שהחשיכה יורדת. את השילוב עם אתרי הביקור סביב העיר אפשר לבנות דרך מגוון הפעילויות בנאפולי, ואם אתם מתכננים יום מחוץ לעיר - כדאי לשמור את הזפולה לבוקר של יום שכולו בעיר, כדי לאכול אותה בשעה הנכונה שלה ולא אחרי שלוש שעות בתיק.

וכמה מילים על המוניטין של העיר

נאפולי סוחבת שם רע שגדול בהרבה מהמציאות היומיומית שלה. ברובעים שבהם נמצאות הקונדיטוריות הוותיקות, כולל סניטה והרובע הספרדי, מסתובבים תושבים ומבקרים לאורך כל היום. הזהירות הנדרשת היא זו של כל עיר גדולה ותיירותית: תיק סגור וקדימה, טלפון לא ביד מול הפנים בצומת עמוס, ותשומת לב מוגברת בתורים צפופים - ובדיוק תור לקונדיטוריה ב-19 במרץ הוא מקום צפוף. זה הכול.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• העונה מרוכזת בשבועות שסביב 19 במרץ - יום סן ג׳וזפה, שהוא גם יום האב באיטליה.
• שתי גרסאות יושבות באותו חלון: מטוגנת מסורתית ואפויה קלילה, לרוב באותו מחיר.
• הדובדבן שמעל צריך להיות אמרנה שלם בסירופ, לא כתם ריבה אדומה מרוח.
• ביום החג עצמו התורים ארוכים והמלאי אוזל - הזמנה טלפונית יום או יומיים מראש פותרת.
• עסקים משפחתיים רבים סוגרים לריפוזו אחר הצהריים ופותחים שוב לקראת חמש.
• הטיגון המסורתי נעשה בשומן חזיר - נקודה קריטית למי ששומר כשרות.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לחפש זפולה בקיץ. מחוץ לעונה מה שיימצא בקונדיטוריה אקראית לרוב לא נעשה באותו בוקר.
• לקנות מטוגנת בבוקר ולאכול אותה בערב, אחרי שהקליפה כבר התרככה והקרם התחמם.
• לבחור לפי גודל בלבד. טבעת ענקית עם קרם דליל פחות טובה ממיניון מאוזן.
• לגרור את עצמכם לכתובת מפורסמת בצד השני של העיר במקום קונדיטוריה ותיקה ברובע שבו אתם ממילא נמצאים.
• להניח שמאפה איטלקי מסורתי הוא פרווה - שומן מן החי נפוץ גם בבצק וגם בטיגון.
• להגיע רבע שעה לפני הסגירה ב-19 במרץ ולצפות שיישאר מלאי.

שאלות נפוצות

מה זו זפולה די סן ג׳וזפה?

טבעת בצק רבוך - אותו בצק של פחזניות - שמטוגנת או נאפית, ממולאת קרם פטיסייר ומעוטרת בשתיים או שלוש דובדבני אמרנה בסירופ ובאבקת סוכר. זהו המאפה המזוהה עם יום סן ג׳וזפה בנאפולי ובכל קמפניה, ובגרסאות שונות גם באזורים אחרים בדרום איטליה.

מתי אפשר למצוא אותה בנאפולי?

העונה נפתחת אחרי הקרנבל, מתחזקת בשבועיים או שלושה שלפני 19 במרץ ומגיעה לשיא ביום עצמו. חלק מהקונדיטוריות מייצרות כמות קטנה גם בחודשים אחרים, אבל אין על כך שום ודאות. בקיץ הסיכוי למצוא זפולה טרייה נמוך מאוד.

מטוגנת או אפויה - מה עדיף?

תלוי מתי אתם אוכלים. המטוגנת היא המסורתית: עשירה יותר, פריכה בחוץ ורכה בפנים, אבל טובה רק בשעות הראשונות. האפויה קלילה ועדינה יותר ומחזיקה מעמד חצי יום, ולכן היא הבחירה הנכונה אם אתם לוקחים אותה איתכם. הרבה מקומיים קונים אחת מכל סוג.

איפה קונים את הזפולות הטובות בעיר?

בין הכתובות שחוזרות בדירוגים המקומיים: סקטורקיו בפיאצה סן דומניקו מג׳ורה, פינטאורו ולאופולדו בוויה טולדו ובוויה קיאיה, פופלה ברובע סניטה, רשיניו בוויה דומניקו צ׳ירילו שאופה את הגדולות בעיר, קרטורו ואטנאזיו ליד התחנה המרכזית, ובלאוויה בוומרו. בחרו לפי הרובע שבו אתם נמצאים.

האם הזפולה כשרה או פרווה?

לא. הטיגון המסורתי נעשה בשומן חזיר, ובחלק מהמתכונים הוא נכנס גם לבצק, כך שגם הגרסה האפויה עלולה להכיל שומן מן החי. קונדיטוריה נאפוליטנית רגילה אינה כשרה. מי ששומר כשרות צריך לברר ישירות מול הקהילה היהודית בנאפולי או מול בית חב"ד המקומי מה זמין בפועל באותה תקופה.

כמה עולה זפולה בנאפולי?

היא נמכרת ביחידה ולא במשקל, והמחיר משתנה בין גודל מיניון ליחידה מלאה ובין קונדיטוריה שכונתית לבית ותיק במרכז. זהו אחד הקינוחים הזולים בעיר יחסית לגודלו - מחיר מייצג לבדיקה מול הקונדיטוריה עצמה, שכן התמחור אינו אחיד ומשתנה מרובע לרובע.